בזירה הבינלאומית, הדיפלומטיה הישראלית מעולם לא הייתה בשפל שכזה. כל אירוע אלים בשומרון הופך לכותרת. הדיפלומטיה הישראלית, שגם כך מתמודדת עם אתגרים מורכבים, מוצאת את עצמה שוב ושוב במגננה. במקום לעסוק בשיתופי פעולה, היא עסוקה בהסברים ובניסיון לצמצם נזק. הבעיה היא מהותית. כל אירוע כזה מחליש את הלגיטימציה של ישראל בזירה הבינלאומית, פוגע ביכולת שלה לקדם אינטרסים אסטרטגיים ומעמיד אותנו בעמדת נחיתות מול גופים בינלאומיים שמבקשים להגביל את פעילותנו במרחב.
בתחום הכלכלי, ההשלכות עמוקות. מדינות וארגונים בינלאומיים פוסלים סחורות שמגיעות מיהודה ושומרון ומבקעת הירדן. חקלאים שומרי חוק, ולצידם מפעלים שונים, מוצאים את עצמם תחת תווית של "אזור בעייתי". הם משלמים מחיר על מעשים שאין להם שום קשר אליהם.
הנזק אינו נעצר אצל החקלאים ובעלי המפעלים הישראלים. אלפי פלסטינים מועסקים במפעלים ישראליים ברחבי יהודה ושומרון. אלו מקומות עבודה שמספקים פרנסה יציבה, תנאים טובים בהרבה ממה שמציע השוק הפלסטיני. כאשר מפעלים נפגעים והייצוא נחסם, עובדים פלסטינים עלולים לאבד את עבודתם ולשלם את המחיר.
בזירה המדינית אנו רואים פגיעה בלגיטימציה של ההתיישבות בשומרון. ההתיישבות שם מורכבת מאנשים שומרי חוק, שמבקשים לחיות בשקט ולפתח את האזור. אבל הדימוי של המתיישבים נפגע לעיתים בשל התמונות של המתפרעים. הפורעים מצליחים לפגוע בהישגים האדירים של ההתיישבות.
מעבר להשלכות המדיניות והכלכליות, יש כאן בעיה מוסרית עמוקה. האם ישראל מאפשרת לקבוצות שוליים לקבוע את דמותה? האם אנו מוכנים להקריב את עתידם של חקלאים, מפעלים ויחסים בינלאומיים בגלל מיעוט אלים המפר את החוק ופועל בניגוד לערכי המדינה?
הגיע הזמן להפסיק לשלם את המחיר. המתפרעים בשומרון אינם בעיה מקומית. הם איום אסטרטגי על הדיפלומטיה, הכלכלה, היציבות הביטחונית והלגיטימציה של ההתיישבות. הגיע הזמן להבהיר במעשים, ולא רק במילים וחצאי גינויים, שהפורעים אינם מייצגים את ישראל, אינם מייצגים את תושבי השומרון ואינם מייצגים את ערכי המדינה. השינוי חייב להתחיל מלמעלה, אולי אפילו בעוד מספר ימים, בבחירות.
התרעות פיקוד העורף