השבוע זכיתי ללכת למופע NEXT עם שלושת ילדיי. מעבר למחמאות על המופע עצמו, כאמא היה שם מבחינתי מסר חשוב עבור הילדים - החורג מגבולות הבמה: האחריות שלנו להעניק קול ונוכחות למי שלא תמיד זוכים לבמה כדי לבטא את מכאובם: המשפחות, הפצועים והסובלים מפוסט טראומה, על שלל גווניה.
לצד עומר אדם, אושר כהן, אודיה, בן צור וריטה הופיע גם עידן עמדי. כבכל מופע שלו, גם במופע הזה, עמדי הקפיד להניף כל דגל זכרון שהופנה אליו, לדבר אל המשפחות השכולות, אל הפצועים, אל האנשים שמקריבים מעצמם מדי יום במאבק על המדינה שלנו. את הנאום שנשא במסיבת העיתונאים בחודש ינואר 2024 בביה"ח שיבא תל השומר - אחד הנוקבים והחשובים - כולנו זוכרים, אך לא מספיק מאיתנו נוקטים בגישה פרואקטיבית כדי להזכיר את הלוחמים, את הפצועים, את הסובלים מפוסט טראומה.
עמדי מדבר את הפוסט טראומה עוד מימי 'כוכב נולד', אי שם בשנת 2010. 'כאב של לוחמים' הביא עמו שיתוף 'מאחורי הקלעים' של ההתמודדות היומיומית בחייו של לוחם - ושבר שיאי פופולריות כבר אז. בדומה לעמדי, גם אמנים אחרים - ירמי קפלן ביניהם - מקפידים לעשות באופן עקבי שימוש בבמה, תרתי משמע, לטובת המטרה החשובה הזאת. הם מקפידים לדבר על הכאב ועל הפציעה השקופה שאינה נעלמת באמת, מדגישים את ההבדל שיכולה לעשות אוזן קשבת, מניפים כל דגל זכרון, וירטואלי ופיזי.
אחד השינויים המשמעותיים שהתחוללו בחברה הישראלית ובממסד הישראלי מאז ה-7 באוקטובר הוא ההבנה שמותר ונכון לדבר על כאב ופוסט טראומה. במשך שנים התרגלנו להעריץ את מי שממשיכים לתפקד למרות הכול, להתגבר, לשתוק ולשאת את הכאב פנימה. אלא שמתוך הדיבור והעיסוק בנושא במרחב הציבורי מתחיל תהליך ריפוי, ולא רק של האדם הפצוע - אלא של כולנו, כחברה ישראלית.
אנחנו עם של גיבורי מלחמה, אנחנו מקדשים, בצדק, את גיבורינו. בתוך המציאות הישראלית, לאורך שנים נהוג שגיבורים פשוט מתמודדים וממשיכים הלאה. אלא שזה כבר לא הסיפור; הפגיעה בנפש עשויה ללוות אדם למשך שנים ארוכות, להשפיע על סביבתו, על יכולתו לעבוד, על קשריו החברתיים ותחושת השייכות, ומתוך כך גם על המרקם הקהילתי כולו. vהשפעות הללו מייצרת עלויות מאקרו עצומות לאורך שנים, הן במונחים חברתיים ואנושיים והן במונחים כלכליים ובהיבטים של פריון ורווחה. לא צריך להיות כלכלן גדול על מנת להבין שהשתיקה כבר לא יפה לנו.
אנחנו עדים כבר כיום למגוון יוזמות ומאמצים - ספונטניים יותר או פחות - להעלות את הפציעות השקופות אל סדר היום: הרצאות של לוחמים, מפגשים עם משפחות חטופים ועם חטופים ששבו ומבקשים לספר את סיפורם, התגייסות של חברות עסקיות, יצירות אמנות, טקסטים אישיים ופעילויות קהילתיות. חלק מן היוזמות נולדו באופן ספונטני, אחרות במסגרת מאורגנת.
היוזמות בשטח קריטיות, אך הן לא שיטת עבודה. כל ממשלה שתקום, בכל קונסטלציה שהיא, תצטרך לוודא שהנושא הכאוב הזה זוכה לתקצוב, למענים מקצועיים ראויים, לטיפול כלל מערכתי ולתכלול יעיל. פתרונות שקמו אד הוק בשטח אינם יכולים להחליף גישה רחבה ואסטרטגית - ראוי שהנושא יהיה חלק מאסטרטגיית-על צבאית, בטחונית ומדינית-חברתית כוללת. ביום שאחרי הבחירות, החוסן שלנו כחברה יוסיף להיות תלוי באיכות המענה שיינתן לנושא הזה; והוא חוצה גילאים, מגזרים וגיאוגרפיה.
כאמא וכאזרחית ישראלית, מבחינתי הילדים שלי לא ביקרו במופע מוסיקלי בלבד - הם קיבלו שיעור באחריות חברתית ובערבות הדדית - שימוש בכשרון, בהשפעה ובמעמד ציבורי כדי להפנות את תשומת הלב למי שזקוקים לה. עמדי וירמי קפלן מהווים רק דוגמא למי שבוחרים בכל פעם מחדש לפעול באופן פרואקטיבי תוך שימוש ביתרון היחסי שלהם - כולנו צריכים לנקוט בגישה דומה.
התרעות פיקוד העורף