שיח ער התעורר סביב צירופו של יונתן שלו, בן 24, לרשימתו של נפתלי בנט. חלק מהשיח התמקד בשאלה אם אדם בגילו מתאים לכהן כחבר כנסת, תוך העלאת טענות בדבר חוסר ניסיון, חוסר בשלות ועוד. אלא שאפשר לראות את הצד השני של המטבע: שלו מצליח לעורר עניין בקרב צעירים, למשוך אותם לשיח הפוליטי ולחבר אותם לא רק למפלגה שאליה הצטרף, אלא גם לפוליטיקה ולסוגיות שעומדות היום על סדר היום. גם מי שאינו תומך במפלגתו יכול להכיר בחשיבות התופעה, במיוחד בתקופה שבה אנחנו מרבים לדבר על התרחקות הצעירים מהפוליטיקה.
צעירים הם אחת הקבוצות המיוצגות בחסר בפוליטיקה הישראלית. בתחילת כהונתה של הכנסת ה־25, רק אחד מ־120 חברי הכנסת היה בן 30 ומטה. הגיל הממוצע היה מעל 50. אבל בהיסטוריה הישראלית אפשר למצוא דוגמאות אחרות. שמעון פרס מונה למנכ"ל בפועל של משרד הביטחון בגיל 29, ובן־גוריון הפקיד בידיו אחריות עצומה לביטחון המדינה. משה נסים נבחר לכנסת בגיל 24, אהוד אולמרט בגיל 28, וסתיו שפיר בגיל 27. אנשים מרקעים וממחנות פוליטיים שונים נכנסו למערכת בגיל צעיר, וחלקם המשיכו לקריירות פוליטיות ארוכות.
מנגד, הסתכלו על חלק ממנהיגי העולם כיום. דונלד טראמפ בן 80, בנימין נתניהו בן 77, וגם ולדימיר פוטין, שי ג'ינפינג ונרנדרה מודי עברו את גיל 70. אין בכך כדי לומר שמנהיג מבוגר אינו מתאים לתפקידו. ניסיון הוא נכס חשוב, ובפוליטיקה יש לו ערך רב. אבל מעניין עד כמה התרגלנו לראות אנשים מבוגרים מחזיקים בעמדות הכוח המשפיעות ביותר בעולם, ובאותה נשימה להתייחס לצעיר בשנות ה־20 שלו כאילו עצם נוכחותו בפרלמנט הוא רעיון מופרך.
מרבים לדבר על אובדן האמון של צעירים במערכת הפוליטית, על הניכור מהמפלגות ועל תחושתם שאיש אינו מייצג אותם. מדוע שירגישו מיוצגים, כשהם כמעט אינם רואים בכנסת אנשים בני גילם? הכנסת מקבלת החלטות על עתידם, על שירותם הצבאי, על אפשרותם לרכוש דירה, להתפרנס ולהקים משפחה, כשהם עצמם כמעט אינם שותפים לקבלת ההחלטות.
בעבר היו בישראל מסלולים שאפשרו לצעירים לצמוח בפוליטיקה: תנועות נוער מפלגתיות, תאי סטודנטים, סניפים מקומיים ופעילות מפלגתית. עם היחלשות המפלגות נשחקו גם המסלולים הללו. בינתיים, מי שכבר נמצא במערכת נהנה מיתרון של קשרים, משאבים ומוכרות ציבורית. כך הפוליטיקה הופכת למועדון שקשה להיכנס אליו, במיוחד בגיל צעיר.
ייצוג צעירים אינו רק עניין סמלי, וגם לא גימיק. הוא חלק מהשאיפה שבית הנבחרים יבטא את מגוון הקבוצות בחברה. המפלגות צריכות לפתוח מחדש מסלולי השתלבות לדור הצעיר ולהציב מועמדים צעירים במקומות משמעותיים ברשימותיהן, ולא להסתפק במושב סמלי בקצה הרשימה. במקום לשאול מדוע אדם בן 24 ראוי לשבת בכנסת, כדאי לשאול כיצד הגענו למצב שבו כמעט אין בה אנשים בגילו.
התרעות פיקוד העורף