אך למרות ההצלחה הגדולה, גנץ לא הצליח להקים ממשלה חדשה והותיר את נתניהו בממשלת מעבר. במאי 2020 עשה גנץ את הטעות הראשונה שלו, כאשר בעיצומה של מגפת הקורונה החליט לפרק את כחול לבן, את השותפות שלו עם לפיד ולהצטרף לממשלת האחדות של נתניהו עם הבטחה לרוטציה - שכידוע הופרה על ידי נתניהו ברגל גסה.
הטעות הראשונה של גנץ הביאה בעקבותיה גם הרבה זעם מצד ציבור גדול שתמך והאמין בו. לאחר שממשלת נתניהו התפרקה, גם מעמדו של גנץ התפרק וצנח לשפל, ונראה היה אז שגנץ המטאור דעך כפי שהבזיק. לזכותו של גנץ ייאמר כי גם כשהוא טועה, הוא משדר אמפתיה, אמון, יושרה. עובדה זו באה לידי ביטוי בבחירות 2021, כאשר בניגוד למשקעים ולאכזבות ממנו הוא הפתיע כשסיים את מערכת הבחירות עם 8 מנדטים, שאפשרו לו להצטרף לממשלת בנט־לפיד כשר הביטחון.
נישא על ההצלחה המחודשת הוא חבר לגדעון סער ואף צירף אליו את גדי איזנקוט להקמת מפלגת המחנה הממלכתי, שזכתה בבחירות האחרונות לכנסת ב־12 מנדטים. ושוב הוכיח גנץ את חולשתו כמנהיג מזגזג וחסר אסטרטגיה, כאשר נכנס פעם נוספת למלכודת הפוליטית של נתניהו, הצטרף לממשלתו ובכך העניק לו לגיטימציה ורשת ביטחון פוליטית.
זאת בשיאו של לחץ ציבורי גדול, כשרוב הציבור ראה את ממשלת נתניהו כמי שהביאה על עם ישראל את האסון הנורא ביותר מאז השואה. בכך הוכיח גנץ לרבים שסלחו לו על ההצטרפות הראשונה לנתניהו - שהם טעו. אין ספק שגנץ עשה את הטעויות שלו בתום לב, מתוך נאיביות מביכה ולא למטרות רווח פוליטי־אישי. אלה היו טעויות עם רצון וכוונה להציג את עצמו כמודל לאחריות לאומית, כמי שנכנס ראשון מתחת לאלונקה, כפי שחינכו אותו עוד בטירונות בצנחנים.
אולם בקרב מצביעיו ותומכיו זה נתפס כחולשה, כחוסר מנהיגות, ובעיקר הרבה נאיביות, שבעולם הפוליטי נתפסת פעמים רבות כחולשה. זה בעצם מה שהביא לדעיכתו המחפירה, שהגיעה לאחרונה לשפל חסר תקדים כאשר גנץ בתמימותו דבק בכוונותיו לאחד את כל המפלגות, לאחד את העם ולייצר כאן מציאות שלא היה שום סיכוי לממש אותה. טוב לפחות שברגע האחרון, לפני ההליכה לקלפי, הוא ירד מהבמה הפוליטית. זאת לאחר שסוף־סוף הבין עד כמה הוא בודד במציאות האוטופית שניסה לייצר לנו.
התרעות פיקוד העורף