יום הבחירות הפעם איננו רק חג לדמוקרטיה הישראלית. הוא איננו רק המכשיר שלנו לבחור את נציגינו לכנסת ולממשלה. הוא גם "יום הדין", שבו תעמוד למשפט הציבור הממשלה הרעה שלנו וראש הממשלה, המתכחשים לאחריותם, המטילים אותה על אחרים, המנסים לעצב תודעה ולהשכיח, שמבקשים את המלחמה שאף פעם לא די לה, כמי שמצאו שלל רב להיאחז בו, המקדשים את הפוליטיקה ואת הקואליציה על פני צורכי המדינה, הביטחון והצבא, אלו שבונים כיפת ברזל וחומת מגן למשתמטים, לאלו שמתנגדים למעצר עריקים בשחור. ולכן, הבחירות ביום שלישי הקרוב, אינן רק בבחינת "זכות הבחירה", אלא "חובת הבחירה".
ואתם, קחו את המשפחה, את ההורים, את הילדים, את החברים, את הסבתא מהדיור המוגן ומבית האבות, לבשו לבן, ולכו אל הקלפיות. עמדו בתור כמה זמן שצריך והצביעו. כמו העם בהונגריה. לכו אל הקלפיות בשמם של אלפי הנרצחים והנופלים בקרבות בקיבוצים, במושבים, בשדרות ובאופקים, בשם הנטבחים במסיבת הנובה, בשמם של הנשרפים באש והנחנקים בעשן בתוך הממ"דים ובתוך פחי הזבל והמיגוניות, אלו שחיפשו מדינה וצבא - ולא מצאו.
לכו בשם חברות וחברי כיתות הכוננות שלחמו בחירוף נפש עד לכדור האחרון, בשם השוטרות והשוטרים הגיבורים שעמדו מעטים מול רבים. לכו אל הקלפיות בשם התצפיתניות, שלא הצליחו לסדוק את הקונספציה שבשמה ולמענה ריפדה הממשלה את חמאס במיליוני דולרים מדי חודש. לכו אל הקלפיות בשם החטופים ששבו ונפשם תהיה מצולקת לעדי עד, בשם אלו שנרצחו בדם קר בשבי, מבוגרים וצעירים, בשם בני משפחת ביבס ושרעבי ומשפחות נוספות.
לכו אל הקלפיות בשמם של רבבות עקורים מבתיהם, רבבות פצועים בגוף ובנפש. וגם בשם המשפחות השכולות, שמחכות שנים לוועדת חקירה ממלכתית שנתניהו מסרב להקים, ואשר מיום ליום מסתבר עד כמה הוא צודק - מבחינתו - בסירובו. עדות אחר עדות מלמדות על כך שכל האזהרות הונחו בפניו, אך הוא התמקד בתחזוק הקואליציה, בהפיכה המשטרית וברצונו להימלט ממשפטו.
לכו אל הקלפיות בהמוניכם, ותיקים וצעירים, מצביעי הפעם הראשונה, עולים ותיקים, יהודים וערבים, דתיים וחילונים. לכו אל הקלפי ושם, מאחורי הפרגוד, כשאתם עם עצמכם, עצמו עיניים לרגע אחד וחזרו אל יום 7 באוקטובר, אל החטופים במנהרות, אל כמות הקברים, אל סדר העדיפות הקלוקל של הממשלה הזאת. שנו את המציאות והשפיעו. אל תגידו יום יבוא, הביאו את היום. זה בידינו ובנפשנו.
מדינת ישראל הצעירה, השברירית והשסועה, ניצבת בפני אתגרים ענקיים, ביטחוניים, מדיניים, כלכליים, חברתיים והסדרתיים. אנו זקוקים לממשלה שתזכור שהיא עובדת עבורנו ולא להפך, שתחבר ותאחד סביב המוסכם והברור, שתקבע סדר עדיפות לאומי נכון, ושתגייס את כל הכוחות האדירים שיש בעם הזה לכיוון הנכון.
אין תהליכי שלום משמעותיים, להוציא את הסכמי אברהם החשובים מאוד, שהם למעשה הלבנת מצב קיים מול מדינות ללא עבר מלחמתי, ללא טראומות, ללא מחלוקות על שטח וללא פצועים והרוגים. יש רק ביטחון - וכל היתר נדחק.
המילה "שלום" הפכה למילה גסה. אותם אנשים ששלוש פעמים ביום יתפללו "עושה שלום במרומיו" ואף ידגישו "בקש שלום ורדפהו" - ייצאו מבית הכנסת ויכעסו על מי ששר את "שיר לשלום". ככה זה נהיה.
נתניהו, ששלוש שנים לאחר הטבח הנורא באחריותו ובמשמרת שלו, מתייצב כעת ומבקש מחדש את אמון העם, היה פעם "מר שלום" ו"מר ביטחון" ו"מר כלכלה" ו"מר הסברה". מה שהיה שלו - שלו. מכל אלו לא נותר דבר וחצי דבר. נותר קמפיינר של ספינים, שקרים ומניפולציות של הסתה והמרדה והישרדות אישית.
"מה עושים?", שאל בן שיחי וחברי. "ניכנס לנו לאוהל זמני ונבחן בשנה הקרובה עד כמה הוא יעיל, מגן מפני השמש והגשם וטוב לחוסים בו", הצעתי. "אוהל קטן או גדול?", הוא שאל והתייעץ איתי, ואני השבתי לו שהפעם לדעתי אין לנו הלוקסוס להתפנק על אוהלי בוטיק מגניבים.
גם הנבחרת של בנט ולפיד, שניהם ראשי ממשלה לשעבר, קורצת לי מאוד. הקמפיין של בנט, עם רעב בעיניים וסכין בין השיניים והנכונות של לפיד לפנות לו את קדמת הבמה. גם אצל גולן יש כמה אנשים שהייתי רוצה לראותם בתפקידי שרים וראשי ועדות.
אני אוהב ומעריך מאוד את גדי איזנקוט. ישבתי לצדו ארבע שנים בפורום מטכ"ל. אני מכיר את הכנות והיושרה, את האמינות, את הרצינות ואת ההעמקה והיסודיות, ואת המחיר ששילם. את יכולתו לעבוד בצוות, את היכולת שלא להיות מאוהב בעצמו, ברעיונות שלו, בשגיאות שלו, במינויים שלו ובאמירות שלו מאתמול ומשלשום. בגלל היכולת לבדוק ולחדש ולא לראות ולקדש.
ואני יודע שזה מה שתקבלו. הוא לא יצבע שיער ולא יתאפר שלא לצורך. הוא יעבור אצלנו ולא ההפך ולעולם לא יתאהב בעצמו. יש בו ממלכתיות מובנית, תקיפות כשצריך ומתינות כשאפשר. אני מכיר גם בניסיון האדיר של ליברמן, בעשרות שנותיו בקבינט, בשורת התפקידים שמילא כאן ובבשלותו האדירה.
בכל רשימות גוש השינוי אני מוצא פנים חדשות וראויות לצד נסיון עשיר, וההתלבטות אכן גדולה. אני כנראה כבר בחרתי. גם אתם צריכים לבחור. אני יודע שרבים מתלבטים בין רשימות גוש השינוי ולהם אני קורא להצביע. אצל כולם המדינה וכל אזרחיה יהיו הבייס.
אני מתפלל שביום שאחרי נזכור שהילדים שלנו נמצאים ביחד בתוך הטנקים, מוכנים לחרף נפשם למען נחיה אנחנו. ואנחנו? שנזכור שיש לנו מדינה אחת קטנה ואין בלתה, ושעלינו לשמור ולהגן עליה ביחד.
בעמותת מיתרים, המשלבת לימודים דתיים בבתי ספר חילוניים (רעיון חשוב), עוסקים השבוע בחיים המשותפים. התחילו ביום השנה לרצח רבין ז"ל ויסיימו ביום הבחירות. התלמידים ילמדו על חיים משותפים, על חשיבותה של מדינה יהודית ודמוקרטית, והתלמידים מכינים "הפתעה" לכל המצביעים שיגיעו אל הכיתות, שיהפכו לקלפיות ביום הבחירות. הם יזכירו להם על הקירות מי אנחנו, ועד כמה חשוב להשפיע ולהבטיח מדינה טובה ומאוחדת. כן, הילדים יזכירו להוריהם.
ובערב השבת הזאת אני נושא תפילה: "אבינו שבשמיים, צור ישראל וגואלו, תן עלינו מנהיגות טובה וראויה, סמכותית, ממלכתית ובוטחת, ושמור על עמך, בית ישראל, המבקש לחזור ולהיות אור לגויים, ועל מדינתנו האהובה". ושנהיה טובים וראויים. שבת שלום.
התרעות פיקוד העורף