האתגר האמיתי הוא ויה דולורוזה בעיי ההריסות שנתניהו ושות' מותירים אחריהם. לא ברור עד כמה מוחדרי הימין על מלא בכוחות הביטחון ובאדמיניסטרציה ישתפו פעולה או יחבלו. זו תהיה צעדה בין מטעני צד שצפויים להתפוצץ - והיא מחייבת כיבוי שריפות מיידי, צעדים כלכליים סגפניים שיפגעו בציבור, שחלקו יתלה אותם בממשלה החדשה, ו"ויתורים" למציאות המדינית והביטחונית. מה שיוציא לרחובות המוני מאוכזבי ימין ברמה של מלחמה על הבית, כולל בית המקדש.
ואיך לאלף עזאזלים יתמודד גושינוי עם משפטי אלפי הנוח'בות הכלואים? מדובר בנקמה שהצטננה עקב פעילות נפשעת מצידנו, ועלולה להתגלגל לפרסה הגדולה ביותר בתולדות מערכת המשפט במדינה ובעולם.
הקושי בניהול ממשלה אלטרנטיבית אחרי הבחירות גדול עד כדי כך שההיגיון המתריס אומר תנו לביבי ושות' להרכיב ממשלה, עד שהעם "שלהם" יבין שמדובר בנוכלים שהונו אותו. שהם יאכלו את הדייסה הרעילה שבישלו. ואז מגיח ההיגיון הקר שאומר: הם בדרך למוטט את הבית על יושביו - ואנחנו כאן כדי לספוג ולהציל.
היתרון היחיד
למזמז ולמסמס, זה הדחיין הסדרתי שבונה על חימום הגזרה והרתעת המדינות השותפות לרעיון ההסדר. לא קשה להבין שפשוט נמאס להן לדחוף כספים לאזור שבו גיחות של חיל האוויר מוחות כהרף עין בניינים, תשתיות ומפעלים שמדינות השקיעו בהם בשיקום עזה.
מה שמחזיר אותנו לאתגר היחסים עם ארה"ב בצל הפוטנציאל של הדמוקרטים לקחת את שני בתי הנבחרים. יש להם חומר מפליל נגד טראמפ מחוף לחוף בדרך להליך פלילי. החל במינויי קליגולה כמו וויטקוף, קושנר ושורה של ליצני חצר, עבור באלימות צבאית ברמה של משחקי מונופול והפעלת צה"ל כצבא שכירי חרב, ובעיקר שחיתות אישית ומשפחתית.
הבדיחה המרה היא שבסולם ההיררכי של מיהו הומניסט נחלקים אזרחי ישראל לשניים, ומה אנחנו רואים? ערביי ישראל, על הסקאלה ההומנית, נמצאים גבוה יותר מאשר אזרחי ישראל היהודים. את החשוד האוטומטי הערבי בעולם החליף הישראלי והיהודי, בדגש על מתנחלים וחיילים. אכן, יש סנטימנט גלובלי אנטי-מוסלמי שנובע מלחצי הגירה, אבל הוא לא מופנה למדינות מסוימות והוא סיבה ללחצים ולסנקציות.
הסנטימנט האנטי-ישראלי בעזרת השלוחות האלימות של ממשלת ישראל בגדה, מייצר רעלנים שלך דע כמה זמן ואם ניתן להחלים מהם. ובבקשה לא לגזלט איזה ווט אבאוט תורן, כמו האיום המוכח מודיעינית מדאורייתא שתכלית חייו וסוד קיומו של העמלק הערבי הוא לקום עלינו ולכלותנו.
אם הבחירות יקפיצו מפלגת רסיס כזו או אחרת לעמדת סחיטה לאומנית, אני מקווה שאיזנקוט לא יירתע להעדיף את המגזר הערבי כשותף מהימן יותר. היתרון היחיד והעוצמתי ששיחק לטובת גושינוי הוא הפחד, המיאוס והגועל האישי שחלחל מביבי האיש והביש וכנופיית מרעיו, ושווק על ידי תקשורת שנאבקת על זהותה העיתונאית, היישר לקרביים של הציבור, ומשם אינשאללה לקלפי.
התרעות פיקוד העורף