מנדלבליט עומד על דוכן העדים ומודה, מילה אחר מילה, במה שכל בר-דעת ידע: אין כלום. תיק 4000 קורס לחלוטין, תיק 2000 קורס, תיק 1000 הוא בדיחה עצובה על סיגרים. כל האישומים החמורים התאדו. אלא שהחמור יותר – וזה מה שאינו מסוקר פתאום בשום מקום, בשום מהדורה, בשום עיתון – הוא מה שנחשף על עבריינות של המשטרה, הפרקליטות והיועמ"ש דאז. מדובר בזיהום חמור של החקירה. בלחצים פסולים על עדי המדינה. בתרגילים לא חוקיים. בהדלפות מגמתיות ומכוונות. בפרוטוקולים שנעלמו מהתיק.
פתאום כשמנדלבליט מדבר, כולם שותקים. לאן נעלמו כולם? במשך חודשים, יום אחרי יום, פרוטוקולים שלמים מילאו את המסכים, הנרטיב השקרי של הפרקליטות הציף את המהדורות והעמודים הראשונים. עכשיו הם התאיידו. דממה מוחלטת. האמת אינה נוחה ולא מסתדרת עם הנרטיב. מה שהפיל את נתניהו ב-2017 כשנפתחו החקירות, כל אותן כותרות בומבסטיות על שוחד, מרמה והפרת אמונים, מתברר כבלוף אחד גדול, שנולד בחדרי חקירות מזוהמים ולא חוקיים.
בשבוע אחד קרסו כל התיקים. בשלב הראשון היה זה תיק 4000. עו"ד עמית חדד הציג למנדלבליט את נוסח האזהרה הרשמי שבו נחקר נתניהו בתיק 4000. מנדלבליט נאלץ להודות כי המילה "שוחד" נעדרה לחלוטין, וכי נתניהו הוזהר רק בקבלת טובות הנאה משאול אלוביץ' בקשר עם תפקידו הציבורי, הגדרה המתאימה להפרת אמונים בלבד. "בנוסח האזהרה אני לא זוכר שאישרתי את המילה שוחד... הניסוח פה מתאים יותר להפרת אמונים".
אגב, תיק 4000, שהוא תיק השוחד היחידי, כבר לא קיים מזמן. גם הנשמה מלאכותית לא תעזור לו. הוא מת כשהשופטים הבהירו, פעמיים, שאין שוחד.
החקירה תחת חקירה
אין ספק שזו תהיה בקשה מהמוצדקות שהיו במשפט הפלילי בארץ מאז ומעולם. לא משום שנתניהו נמצא מעל החוק, אלא משום שגם המשטרה והפרקליטות אינן מעל החוק. והשבוע הזה הוכיח שוב: המערכת שרדפה את נתניהו היא שצריכה לעמוד לדין. וכמה עלובה יוזמת האופוזיציה להעביר עם הסיעות הערביות, במקרה של רוב פרלמנטרי אחרי הבחירות, את "חוק הנאשם", שיאסור על נשיא המדינה להטיל את הרכבת הממשלה על מי שיש נגדו כתב אישום.
גם אם מתעלמים מהפחדנות ומהעליבות הכללית של המהלך, שמנסה לעקוף ניצחון פשוט בבחירות, על אילו אישומים הם מנסים לעשות זאת? על אלה שקרסו בזה אחר זה בבית המשפט? על ההבל הזה למנוע מאדם להתמודד בבחירות? והם אלה שמנפנפים במגילת העצמאות ובערכי הדמוקרטיה. לא יכולה להיות צביעות גדולה מזאת.