ישראל נמצאת בימים שבהם היא מלקקת את פצעיה מארבע שנים של הרס הדמוקרטיה ומלחמה מדממת. כשעל הפרק עומדים שינויים מרחיקי לכת במסגרת המהפכה המשטרית, וברקע שוב מרחפת האפשרות לעימות צבאי עם איראן, קשה יהיה להשלים עם סחבת במגעים הקואליציוניים שעלולה להותיר את ההכרעות הגורליות בידי ממשלה שהבוחרים שללו ממנה את הרוב.
איזנקוט יוכל להציג ממשלה מצומצמת בראשותו, שבה יכהנו בשלב הראשון בנט, ליברמן וגולן, עם חלוקת תפקידים וקווי יסוד מוסכמים. אם תזכה לאמון הכנסת, תסתיים כהונת ממשלת המעבר וניתן יהיה להמשיך במשא ומתן להרחבת הממשלה מעמדה של אחריות שלטונית.
לצד 48 חברי הכנסת של מפלגות השינוי הציוניות ניתן לגייס תמיכה מבחוץ לשם השגת רוב פשוט של 54 מול 53, בין היתר מרע”ם, שכבר הייתה שותפה לקואליציה. יתר חברי הכנסת הערבים מייצגים גם הם אזרחים ישראלים שהשתתפו בהכרעה הדמוקרטית. מי שמבקש לשקם את הדמוקרטיה הישראלית אינו יכול להתעלם מחלק כה משמעותי מאזרחיה דווקא כשהם מבקשים לקחת חלק בעיצוב עתידה.
נכון, ממשלה מצומצמת כזאת אינה נטולת סיכונים. היא תידרש להסכמות, לפשרות ולבסיס פרלמנטרי יציב מספיק כדי לתפקד ולהאריך ימים. אלא שהחלופה של המתנה עד לפתרון כל המחלוקות והידוק הרמטי של כל הסוגיות החשובות לכל אחד מחבריה עלולה להיות מסוכנת הרבה יותר ולהותיר את מוקדי הכוח בידי הממשלה היוצאת.
ראשי גוש השינוי הבטיחו לבוחריהם שינוי. כעת עליהם להוכיח שהם מסוגלים להבחין בין הבטחות בחירות שניתן להתפשר עליהן ובין האחריות הדמוקרטית שאסור להתפשר עליה, גם אם בדרך לשם יצטרכו לבלוע כמה גלולות מרות.
התרעות פיקוד העורף