נתניהו הימר על טראמפ - וישראל עלולה להפסיד הרבה יותר מכסף | טובה הרצל

יש תאריכים שמשמעותם מתבררת רק כעבור שנים. שלושה בנובמבר 2026 לא יהיה אחד מהם - כבר בזמן אמת היה ברור שמדובר בנקודת שבר, ומשם הדרך למטה סלולה. הכוונה להודעת נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ בעיצומו של יום בחירות האמצע לקונגרס, ולפיה סיכם עם ראש ממשלת המעבר בנימין נתניהו להפסיק מיד את הסיוע לישראל.

כל זאת מעכשיו לעכשיו, למרות הסכם מימי הנשיא אובמה, אשר היה אמור לספק לישראל סיוע חסר תקדים עד 2028. התברר שכול הגורמים בישראל, ובהם מערכת הביטחון ומשרד האוצר, שמעו על הודעת הנשיא בדיוק כמוני - מדיווח על ראיון טלפוני של טראמפ לרשת פוקס.

איך יכול להיות שהחלטה בעלת משמעות אסטרטגית מתקבלת ללא דיונים מסודרים? כיצד הגורמים הרלוונטיים יתאימו את עצמם למציאות החדשה? האם ישראל תקבל משהו בתמורה לוויתור? ימים יגידו.

אלא שחשוב להבין שסיוע הוא לא רק סיוע, אלא הרבה יותר.

לאורך השנים הוא היה ביטוי לעומק היחסים, ואחד הכלים שבאמצעותו הם תוחזקו. הוא שידר למערכת הפוליטית והביטחונית באמריקה ובעולם שישראל היא שותפה מועדפת, והרתיע יריבים. בעקבות מאמץ מתמשך של ישראל וארגונים יהודים, חברי קונגרס משתי המפלגות התחרו מי יעשה יותר למען ישראל - צילום עם מנהיגיה היה אות כבוד; ביקור בישראל היה חלק מהתוכנית של מועמדים בדרכם לבחירה. הקשר עם ישראל היה נכס פוליטי, וישראל נהנתה מהתמורה שהניבה תמיכה דו-מפלגתית רחבה.

אך כאשר בקרב דמוקרטים (בהם תומכים רוב היהודים) קמו מחוקקים שביקרו את מדיניות ישראל, נתניהו ויתר על העיקרון המקודש של שימור התמיכה הדו-מפלגתית, והתייצב לצד אחד - הפילוג שאפיין את השיח בישראל יוצא לארה"ב. השיא היה בהופעתו בקונגרס ב-2015, תוך עקיפת ממשל אובמה. מדובר בפגיעה בנימוס דיפלומטי בסיסי, במטרה - שנועדה לכישלון - למנוע את הסכם הגרעין עם אירן, ולצבור נקודות – בזה הוא הצליח - לקראת בחירות בישראל כעבור זמן קצר.

מאז, מעמדנו בוושינגטון הולך ומתדרדר. מהרגע שישראל הזדהתה עם צד אחד במפה הפוליטית, היא כבר לא הייתה עניין חוצה מפלגות, אלא גורם שנוי במחלוקת, בעל חצי כוח. היה זה רק עניין של זמן עד שמעמדה יישחק משני צדי המתרס - לא רק בצד הדמוקרטי שנזנח, אלא גם בקרב הרפובליקנים, שאותם טיפחה. "ממשלת ימין מלא" פגעה עוד, ואז הגיע מה שנתפס בחוגים רחבים כגרירת הנשיא למלחמה כושלת.

לאור זאת, אני מדמיינת שיחות של יורשיי בשגרירות עם גורמים בקונגרס. סביר שבמקום תכנון נלהב לבקר בארץ, הם נשאלים מדוע ישראל סברה שניתן להפיל את המשטר בטהרן. ובמקום התהדרות בעוד חקיקה, למשל תוספת למימון מערכת "החץ," הם שואלים כיצד ישראל, שיודעת היכן נמצאים מדעני הגרעין האירנים, אינה מצליחה לעצור "קומץ" של פורעים יהודים בשטחים.

שלושה בנובמבר המחיש כמה קל לאבד נכס שנבנה בעמל רב. למחרת, בארבעה בחודש, צוינו שלושים ואחת שנה לרצח רבין, בעקבות מסע הסתה נגדו ונגד מדיניותו. בו ביום התבררה עוצמת המפלה של הרפובליקנים בבחירות האמצע. הנשיא אישר שהמלחמה באירן הייתה אחד הגורמים לתבוסה.

סגן הנשיא ואנס, שצפוי להתמודד על המועמדות הרפובליקנית לנשיאות ב-2028, הגדיל לעשות. בציוץ ארוך למחרת המפלה, הוא מנה ארבעה עניינים שיגרמו למצביעים שנטשו את המפלגה הרפובליקנית לחזור אליה. לצד יוקר המחיה, מופיעים שלושה נושאי חוץ - סיום המלחמה, הצבת אמריקה תחילה, ושינוי היחס לישראל. לא עבר שבוע והנשיא עצמו האשים את הרתיעה מישראל בתבוסה בבחירות.

ואתם, קוראים יקרים, מוזמנים למצוא את החוט המקשר בין השלושה בנובמבר והארבעה בו, ולדמיין מה יקרה אם לא יהיה שינוי בהנהגת ישראל, ובדרכה.