ישראל עוד לא מבינה את גודל השינוי שמתחולל בארה"ב | זלמן שובל

בניגוד לסוקרים בישראל, שהחמיצו ברובם את תוצאות הבחירות, עמיתיהם בארצות הברית דייקו להפליא ברוב התוצאות בשני בתי הקונגרס ובבחירות המקומיות. עם זאת, התייחסות למספרים בלבד עלולה להטעות כי יש חשיבות לעמדות הנבחרים השונים.

אף שהתקשורת הבליטה במיוחד את הצלחת מועמדי השמאל הקיצוני, התמונה האמיתית היא שדווקא מועמדי המרכז המתון והשמרני הם שזכו ברוב המקומות. לכך עשויה להיות השפעה מכרעת על עמדות הרוב הדמוקרטי בבית הנבחרים ובסנאט בשורה של נושאים, ביניהם היחסים עם ישראל, בשנתיים הקרובות. זאת, אף שאין לבטל את השפעת האגף השמאלי הקיצוני בעיצוב האידיאולוגי של המפלגה הדמוקרטית ובקביעת מועמדה לנשיאות ב-2028.

על אף הרוב שלהם, הדמוקרטים עדיין יזדקקו בחלק מיוזמות החקיקה לתמיכת סנאטורים רפובליקנים, וגם מבחינה זו משקלם של המתונים והשמרנים יהיה חשוב.

חברי הקונגרס החדשים יתפסו את מקומם ב-3 בינואר, ושמונת השבועות עד אז עשויים להיות קריטיים ברבים מהעניינים המדיניים והביטחוניים, ובראשם המערכה באיראן. רבים בארצות הברית, כולל חלק מחברי המפלגה הרפובליקנית, כפי שמעידים דברי סגן הנשיא ואנס, תולים במלחמה באיראן ובעליית המחירים שנבעה מכך את הסיבה לתבוסת הרפובליקנים. אחרים סבורים שעצירת המלחמה טרם זמנה ואי-השגת רבות ממטרותיה הן שגרמו לכישלון.

ישראל אומנם איננה המדינה ה-51 של ארצות הברית, כפי שנהגו לומר פעם, אך בגלל הרשת הענפה והסבוכה של הקשרים בין המדינות, בנוסף לעובדה שכמחצית מהעם היהודי חי בארצות הברית, כל רחש בה מעורר סערות גם בישראל. ואכן, נושאים כמו הסיוע הביטחוני נמצאים במרכז השיח, כאן וגם שם.

בהקשר זה יש לברך על הצהרתו של ג'פריס, יו"ר בית הנבחרים החדש, שבידו רבות מהסמכויות בעניין הקצבת תקציבים, שלפיה יש לשמור בכל מקרה על יתרונה הביטחוני האיכותי של ישראל. אך אליה וקוץ בה: הוא קבע זאת רק בעניין ההתמודדות מול איראן, כשהמציאות הביטחונית של ישראל כוללת התמודדות בכמה חזיתות.

מדינת ישראל ויהדות ארצות הברית נכנסות עכשיו למגננה והן צריכות לפעול במשותף כדי להתמודד עם המצב החדש, שכן אין להתעלם מהאפשרות שבבחירות 2028 יתמודדו מועמד אנטי-ישראלי ואנטישמי מהימין ומועמד אנטי-ישראלי ואנטישמי מהשמאל. העוינות בחלקים מהציבור האמריקאי כלפי ישראל, שנובעת בעיקר מהשינויים בחברה האמריקאית ומתעמולת כזבים, מכוונת נגד המדינה עצמה ולא נגד ממשלה מסוימת. טועים מי שסבורים שחילופי שלטון בישראל יסלקו את המכשולים בדרך לחידוש ההרמוניה.

המערכה איננה אבודה, אך היא תהיה בעייתית, ולא רק בתחום הביטחוני. בישראל הושם דגש על הודעתו של הנשיא טראמפ, כנראה פליטת פה לקראת הבחירות, בעניין הפסקת הסיוע הביטחוני, אף שלא ברור אם בתוקף מיידי. אלא שכפי שראש הממשלה נתניהו ראה את הנולד ונערך לקראתו, גם גורמים אחרים בישראל לא היו צריכים להיות מופתעים או “מוכי הלם", כפי שחלק מהם טענו.

אדרבה, ייתכן שצוותים משני הצדדים דנים עכשיו במסגרת חדשה לשיתוף הפעולה בין שתי מערכות הביטחון שתשרת את האינטרסים של שתיהן. האינטרס הישראלי ברור, אך גם ארצות הברית נהנית מיתרונות ביטחוניים וכלכליים בקשר האסטרטגי עם ישראל, כשהסיוע מהווה לא יותר מאחוז אחד מתקציב ארצות הברית, ו-90% ממנו מוזרמים בחזרה למשק האמריקאי.

אם נחזור לכאוס הפוליטי אצלנו, צריך להדגיש שממשלת אחדות איננה רק צו השעה מבחינת פנימית, אלא גם כורח בעניין היחסים עם ארצות הברית ותנאי לחידוש הברית המלאה עם יהדותה.