החלק המסוכן של מיצוי תוצאות הבחירות הוא עדיין הפרפור העוויתי של טראמפ, הרוב הרפובליקני ונתניהו כממשלת מעבר. כך עד תחילת ינואר. איכשהו נדמה שהמחנה של נתניהו איבד את רוח הקרב והוא עצמו זנב לטאה קצוץ שנע עצמונית. ועדיין. סכנת מלחמה באיראן היא שארית תקוותם של נתניהו ושות', במיוחד בימין המשיחי. בזירה הפנימית, על אף תעלולי זיני, המהלך הפרלמנטרי עומד לעבור.
הטריק האחרון של נתניהו ושות' הוא ממשלת אחדות שתציל אותם. אולי. את המגזר הליברלי־דמוקרטי היא תחריב. בינתיים, במסגרת קמפיין הגוועלד האמיתי, צדים בפאניקה כל זבוב בקרב מאסף, עושים ממנו פיל ומתפללים שטראמפ "יחזור לעצמו" ויחבור לנתניהו. שניהם אגו־מניאקים שחטפו פגיעה עד עמקי נשמתם והם חווים בימים האלה השפלה, עלבון ופחד מפני העתיד. מפלטם הטבעי הוא דם ואש ונקמה צוהלת.
בימים אלה מדווחים לנו על הכנות בשטח לקראת "דריכת" הצבאות. למרות תופי המלחמה שתופף בהם מפקד סנטקום בשבוע שעבר, ספק אם טראמפ יראה בכך מוכנות לקרב שהוא רוצה בו. בריאיון לתוכנית "60 דקות" ברשת CBS טראמפ אמר שהוא אינו רואה סיבה להסלים, ובין השאר הסביר שישראל כמו מדינות נוספות תפצה את ארצות הברית על עלויות המלחמה כי "בלעדי, בלעדינו, ישראל לא הייתה קיימת".
הבעיה היא שעד ינואר לא ניתן לתקתק עבודה פנים־ממשלתית ולתלות לייבוש את כנופיות הכוח־כבוד־כסף שהשתלטו על משרדי הממשלה והשלוחות. העניין הדחוף ביותר שמחייב טיפול מניעה מיידי הוא פעילות צה"ל וגופי הביטחון. החיכוך גובה קורבנות ומגביר עוינות והוא פוטנציאל להתלקחות בחזיתות הדמה שפתחו נתניהו ושות' כדי לשמר תחושת חירום, מבוא למלחמה ודחייה של השבעת ממשלה. יש להם שלושה חודשים וסוסים טרויאנים בחזיתות הנפיצות כדי לארגן פרובוקציות.
בינתיים, ממשלת השינוי עדיין לא קמה ונדמה שמספר מצביעיה משתווה למספר ההצעות בעניין הנושאים שיש לעסוק בהם. החלפת אמיר אוחנה היא רק שלב הכרחי בדרך למיצוי עריצות הרוב. כן, עריצות. בלעדיה לא תזוז שערה בפאה של ביבי ולא יזוז שום דבר בקצב הנכון כדי להחזיר את המדינה למסלול. בתקופה הקרובה אמורה תנועת המחאה להגיב בעוצמה על כל טריק ביביסטי או מהלך אלים של הממשלה נגד הדמוקרטיה.
התרעות פיקוד העורף