שלוש האחיות שלי קצת נחבאות אל הכלים, אף פעם לא אהבו מסיבות גדולות, שלטי חוצות, רשתות חברתיות וצילומים שלא לצורך. אני לעומתן, טוב, אתם כבר יודעים. כך גם בימי ההולדת, בעוד הן הסתפקו בעוגה ושיר, אני אהבתי מסיבות. זו הפעם היחידה בשנה שבה העזתי לבקש משהו מהוריי.
בפעמים האחרות, הרחמים על מצבם הכלכלי לא נתנו לי את העוז והחוצפה לעשות כן. בכל שנה, חודש לפני יום הולדתי, כשירד גשם בחוץ, ואחותי הקטנה כבר נרדמה (הגדולות התחתנו ועזבו את הבית כשנולדנו), פתחה אמי קופת חיסכון קטנה, ספרנו כמה יש בתוכה ולמחרת הלכנו לחנות הצעצועים לרכוש הפתעות ליום ההולדת שלי.
אני לא יודעת מאיפה הביאה את הכסף לזה, אני לא צמאה לרחמים ואני לא מאנשי ה"אכלו לי שתו לי", אבל באמת לא היה כלום. בלילה שאחרי ישבנו שתינו והכנסנו לתוך שקיות נייר צבעוניות וקטנות הפתעות שרכשנו. משרוקיות, מסטיקים, פוגים וסוכריות טופי. כולם רצו להגיע ליום ההולדת שלי, אבי היה מצחיקן כזה, ליצן עם כרס ענקית, תלתלים מפוזרים, אבל בגדיו רגילים, נהג מונית.
אמי אף פעם לא הסתפקה בשולחן ממתקים. תמיד היה גם קוסקוס או פריקסה, ואני, במרכז כל זה, זהרתי. זה היה היום היחיד בשנה שבו ראו אותי, שבו לא הייתי מרסל השמנה והענייה, לא מרסל ילדת הסנדוויץ' ולא מרסל טובת הלב. הייתי מרסל, המלכה, זו שיש לה המסיבה הכי שווה.
צהריים אחד, כשאכל אצלי פסטה שמנת עם פרמזן, גילה לי שהוא רוצה לעבוד בבילינסון, במרכז דוידוף לחקר הסרטן או משהו כזה. לא הבנתי כל כך מאיפה הביא את זה, אבל כשסיים את הפסטה, ביקשתי מאחותי לאסוף את גפן מהגן, ועמדנו שנינו, אני וניתאי, שעה וחצי בפקקים, רק כדי לצלם אותו בפתח של מרכז דוידוף ולהפגיש אותו עם פרופסור שיצא לחניה בתיאום מושלם עם הגעתנו.
בפעם אחרת, החליט שהוא מתווך. 400 תמונות יש לו, מצולם מול בניינים אקראיים בכל מקום בארץ, כשהוא משלב ידיים ומחייך למצלמה, באותה הפוזיציה של מתווך.
"הבניין בבלעדיות?", שאל כל אדם שפגש. "מכיר דירת גן להשכרה באזור?". ופעם אחת, באיזה חג שבו הזמנתי בחור נחמד שהכרתי, שאל אותו אם הוא מעוניין לשמוע על יחידת דיור פרטר שמתפנה. הדמיון שלו כובש אותי, בעוד כולם מואסים באובססיות שלו לידע אחרי רבע שעה, אני רק הופכת צמאה יותר ויותר. הוא עושה לי טוב בלב ובנפש.
ביום שבו הגיעה ההובלה לקחת אותי ואת גפן לרחובות, עצרתי ליד בית הספר שלו, הנחתי אצל השומר שכבר הכיר אותי שקית עם שלושה בורקס ובקבוק שוקו קטן, ובתוכה השארתי פתק שכתוב, "דודה אוהבת אותך, תהיה ילד טוב, בסדר?". בדרך לרחובות גפן ישנה, ואני בכיתי כמו שלא בכיתי בחיים.
בימים שלפני, אחרי ימי עבודה ארוכים, וכשגפן נרדמה, עמלתי על יום ההולדת. הכנתי לו המון משחקים כמו אלו שזכרתי מילדותי. "חבילה עוברת" עם פרס ששווה חמישית הרצאה שלי, משיכת חבל, טריוויה. הצלחתי להשיג כדור אורות ומיקרופון, וקניתי מלא הפתעות לילדים. אבל מה? הדור הולך ומשתנה, ואת זה קצת שכחתי.
הערב ירד, ניתאי הצטלם ליד שולחן המכוניות מפוצץ האוכל והממתקים שהאמהות שלו הכינו לו. הילדים התחילו להגיע, כל מתנה שקיבל, כמעט פתח, עד שתפסנו אותו ואמרנו לו שיש זמן לכל דבר. וכשהגיעו כולם, לקחתי את המיקרופון, השמעתי את הג'ינגל שהכנתי מבעוד מועד עם ה-AI "מרסל מרצדס, מגיעה איתכם לחגוג. מרסל מרצדס, מי רוצה עכשיו לנהוג?". אני לא גאה בזה.
וברבע השעה הראשונה הילדים היו מרותקים, הריעו לניתאי, שיחקו וזרמו איתי. אבל מתישהו איבדו את זה, הקשב של הדור הזה קטן פי כמה מהקשב שלנו, הראשון ניגש אל שולחן הממתקים, ואחריו השנייה והשלישית והרביעי. והחמישי הפעיל את המוזיקה אף שלא ביקשתי, וגם ניתאי, בעצמו, הלך איתם אל שולחן הממתקים, ותחתיו גילו את תיבת ההפתעות שהכנתי, ופתחו אותה, והתחילו לשחק איתן.
בהתחלה ביקשתי יפה עם המיקרופון, ואחר כך ניגשתי אליהם וביקשתי שיישבו, ומתישהו כבר צרחתי, אבל הם היו בשלהם, שיחקו, רקדו, וגם ניתאי זהר שם. מהצד השני של הבית ראיתי את אחותי ובת הזוג שלה נקרעות מצחוק ולא עוזבות את הבטן. איזו התבזות, אה?
החלטתי שאם אני לא יכולה לנצח אותם, דור מעצבן ובלתי נסבל, אני מצטרפת אליהם. לקחתי צלחת, מילאתי לעצמי בממתקים (אפילו דחפתי ילד בתור לנחשי הגומי) ורקדתי עם ניתאי.
רגע אחרי, ניתאי התקרב אליי, חיבק אותי ולחש שזה יום ההולדת הכי טוב שהיה לו, ואם היו מבקשים ממנו לדרג, היה אומר מיליון. התחלתי שוב לבכות, אז הוא המשיך לחבק אותי, לקח את ידי ואמר, "תבחרי משהו בשבילך מכל המתנות, כל מה שאת רוצה, תיקחי". הסתכלתי על כמויות המתנות שהוא קיבל. "את זה", אמרתי.
ובערבו של אותו היום, גפן נרדמה במושב האחורי, ומרסל מרצדס נסעה בסוזוקי שלה חזרה לרחובות, הפעם בחיוך ולא בבכי, כשעל ברכיה מונח סקוושי (מר גמיש) בצורת דונלד טראמפ עם בגד ים צבעוני. פעם בשנה אמי עשתה הכל כדי שארגיש מלכה, והיום, שנים אחרי, מלך יום ההולדת הכתיר אותי שוב לכזו.
התרעות פיקוד העורף