השבעות הכנסת הן אירוע חגיגי, שמי שבעיקר נהנות ממנו הן המשפחות של חברי הכנסת החדשים. אותם חברי הכנסת, שממש רואים עליהם את הכומתה הפוליטית הירוקה והמתוקה, את האור בעיניים, ורובם המוחץ מבטיחים שישמרו על סגנון. נגיד. אלא שבהשבעת הכנסת הנוכחית שהתקיימה השבוע לא כל הדברים האלה התקיימו. "יאללה, מעיפים אותו", לחשה באוזניי דמות חדשה שנשבעה עשר דקות קודם לכן אמונים למדינת ישראל, בזמן נאומו של רה"מ בטרקלין שאגאל.
החרדים מסתובבים שם באי-נעימות מהימין של נתניהו, אבל עם מטרת-על אחת – פטור מחוק הגיוס. וחברי הרשימה המשותפת, כלת האירוע, נוטשים את מליאת הכנסת בהפגנתיות כשנשמע ההמנון הלאומי של מדינת ישראל "התקווה".
במשך קמפיין בחירות שלם הסבירו מי שמכנים עצמם מחנה השינוי שהחרדים לא יקבלו פטור מגיוס, וכעת, מששלטי החוצות 0% למשתמטים, 100% למשרתים של ליברמן עדיין מתנוססים להם, שנאת נתניהו מנצחת כל הבטחת בחירות שהיא. כי מה זו מילה לבוחרים לעומת שנאה אישית לנתניהו.
אז האם איזנקוט, שבחדרי חדרים שיתף שהוא חושש מהשתלטות של ליברמן על האירוע, יחזיר את המושכות לידיו וינהל את הדברים? האם יהיה זה בנט בסופו של דבר, שיעשה רעש ועוד רעש, ובסוף יסגור עם נתניהו את האחדות הזו ויחזור למחנה שממנו בא, וינסה למחוק במהלך הזה את ההיסטוריה הכואבת שלו עם אותו המחנה? הימים הקרובים ישפכו אור על התשובות. מה שכן למדנו השבוע שוב, חברים, הוא שפוליטיקאים מבטיחים הבטחות. אבל הם לא מבטיחים לקיימן.
התרחיש הבא
אבל בליכוד, כמו בליכוד, מבהירים ש"עם הנצח לא מפחד מדרך ארוכה". את החרדים ינסו לשכנע שחוק הגיוס יתהפך על הפנים שלהם בהמשך בשל העובדה שהם יהיו מי שיאפשרו לשלטון שמאל לקבוע את השופטים, ובכך השופטים יזיקו להם אחר כך. אם לא יצליחו לבלום את המהלך של החרדים, יחכו בשבתם באופוזיציה. טוענים שם שזה לא ייקח הרבה זמן עד שממשלה כזו תתפרק, מדובר בחודשים ספורים. ואז... ואז... יגיעו בחירות 2 שיעניקו ניצחון ענק לימין.
איזנקוט לא יהיה יותר בגדולתו, המטוסים המלאים בשמאל שהגיעו מחו"ל לא יגיעו בשנית, מאוכזבי הליכוד כבר הביעו מחאה בהצבעתם לאחרים שלא עברו אחוז חסימה, ואימת תומכי הטרור בתוך הממשלה ובתוך הפרלמנט היא ממשית, ועל כן, הסבלנות עוד תשתלם.
מחאת הסופגניות
טירוף חנוכה התחיל, ובשלל בתי מאפה ובתי קפה מפוארים משווקים לי לפנים מאפים מוגזמים במחירים מופקעים, ומסבירים לי (וגם לכם) שמדובר בסופגנייה. אז לא ולא. סופגנייה אמיתית היא אחת כזו שממש מזכירה את הילדות שלנו, עם המון אבקת סוכר, רכה בטירוף, שמתפוצצת בפה עם הריבה וגורמת לכווייה שזוכרים גם אחרי עשרות שנים, והיא מזכירה את הילדות, את ההורים ואת ימי החנוכה הנפלאים של פעם. שיהיה לכם מתוק, לא משנה איזו סופגנייה או מאפה תבחרו, ואם אתם בעניין של להקים איתי את המחאה החברתית האמיתית הבאה "העם דורש סופגנייה בשקל" - אני שלכם.
התרעות פיקוד העורף