לא משנה כיצד ומתי, אם וכאשר, תפעל כאן ממשלה חדשה לצורך מימוש מדיניותה. מה שברור הוא שהמאבק האמיתי על זהותה וגורלה של ישראל יתנהל במהלך כל ימי כהונתה. אם זו תהיה כראוי וכצפוי ממשלת שינוי, היא אמורה להילחם (בנחישות!) על ניהול תקין. ככזו היא צפויה למצוא מולה ציבור ימני מתוסכל, נחוש וזועם - ולך תדע.
הרצון הקולקטיבי לטיהור שורות, כאילו כל סירכא ופירכא מחייבות טיפול מיידי שיבלום כשלים מתגלגלים, הוא טעות. כולל ועדת חקירה ממלכתית, שיקום משרדי הממשלה שפעלו בתת-תפקוד (בעצם לא ממש תפקדו), וחסימת פרויקטים כושלים ו/או מושחתים. כל אלה ודומיהם, צודקים ומוצדקים ככל שיהיו, הם עבודת גרזן על בועות מוגלה שעשויה לשאוב את כל החמצן שיש במכלי הממשלה החדשה.
זוהי פעילות שכולה תפסת מרובה לא תפסת ומפספסת את המאמץ הבהול ביותר והמסוכן ביותר. מדובר בתעדוף הטיפול במערכת הביטחון. לא תפיסת ביטחון חדשה, עתירת חידושים לשוניים מהניילון, אלא אוברול שמנים וברגים של המנוע והשלדה תוך כדי תנועה.
בשיחות עם ראשי המתנחלים ביקש בלוט לוודא כי הם מבינים שחשוב שמעורבותו לא תיחשף. משנחשפה, טען בלוט שהפגישה עסקה בנושאים שאינם קשורים לכניסה ליריחו. אם אכן ידע, מדובר בעבירה. אם לא ידע, התרשל, ונשאלת השאלה אם עשה זאת בכוונה. דובר צה"ל הודיע לאחר כניסת המתנחלים כי "הכניסה לבתים נעשתה ללא תיאום מקדים עם צה"ל וללא אישור". הבתים, אגב, נרכשו בדרכים לא דרכים על ידי המתנחלים, אבל הכניסה אליהם, עניין נפיץ, מחייבת הסדרה של הרכישה והאכלוס.
מבחן ראשון
הרמטכ"ל לא יכול, או לא רוצה, להדיח את שני מפקדי הפיקודים מחשש שהאנרכיה רק תגבר. הפתרון הוא ממשלה חדשה שמגבה צבא שמבין כמוה את מגבלות הכוח. צבא שמבין שאחיזה קרקעית במלחמות של רחפנים וטילים היא לא יותר מספין יחצני של "ופרצת" החרד"לי. הבנה שאמורה להוביל מהלך הסתלקות מהרצועה, לבנון וסוריה לגבולות 67'.
ניתן להניח שנתניהו לא יעז להתנגד, אבל ימשוך זמן "התארגנות" וימתין לפרובוקציה ש"תוכיח" שחייבים להיות בלבנון כדי להגן על יישובי הצפון מפני חיזבאללה ועל מדינת ישראל מפני איום קיומי. אם מישהו מוטרד מ"ביטחון ישראל", אזי מצב יחסי הכוחות בינינו לבין כל שכנינו נוטה כולו לטובתנו, ובגדול. החשש נובע מקמפיין ההפחדה, שהוא ההצלחה הגדולה ביותר של נתניהו.
בשלב זה צוברת התנהלות צה"ל ברצועה, בגדה, בלבנון ובסוריה משקעי התנגדות גוברת והולכת. מה שמחייב את איזנקוט לקיים כבר כיום דיאלוג מול הרמטכ"ל כדי למנוע חימום גזרות. לא בחשאי ומאחורי הגב, אלא באורח גלוי, כמתחייב מהחוק שממשלת מעבר אסורה בצעדים חד-צדדיים. אין לי מושג ברור כיצד אוכפים כיום החלטת רוב בבחירות עד כינון הממשלה, למעט הצהרות פומביות.
אין צורך להתרשם ממשחק כיפופי הידיים בגושינוי. הסיטואציה מחייבת את ראשי הגוש לשינויים ברמה של ניתוח טראנס-מגדרי. אולי זו תמימות, אולי Wishful Thinking, אבל אם צריך, אז מורידים גנב ורוכבים על גל לאומני שישבור את הרעים לטובת גלישה לחוף מבטחים.
ובינתיים - חרדים, ערבים, הבטחות, איומים, רוב ציוני, רשת ביטחון וכו'. מי שבא מבין מה מוטל על הכף וברוך הבא. כל אחד מושך לכיוונו, ואף אחד לא מתכוון לוותר על הרווח הצפוי. גם לא המשקיעים, שהם מצביעי מפלגות השינוי. פריסת נוצות הטווס של נציגיהם בצבעים שלהם תוך כדי מעבר מטנגו עדין לריקוד מושחת נועדה יותר לחזק את זהותם מאשר למנוע הקמת ממשלה.
הבעיה של איזנקוט ושות' היא לשרוד את הזמן הדרוש עד לתמונה בבית הנשיא. בינתיים הוא סופג מטחי ארס ביביסטי במטרה לערער את מנהיגותו ואותו אישית. האם הוא חש מאוים? הצחקתם את משקעי הזעם והנקם שמבעבעים בקרביו, שאותם הוא מרסן ביד ברזל. טראמפ אומר שמבחינת מדיניות הוא כמו ביבי. נחיה ונראה.
התרעות פיקוד העורף