ישראל תקועה בגלל הפוליטיקה: הגיע הזמן לשבור את המעגל | נחמן שי

בשבוע שעבר, בהיברו יוניון קולג' בירושלים, קיימנו טקס הסמכת רבנים ורבות. במעמד הזה ביקשתי מהבוגרים שלנו להיות מנהיגים שמקבלים החלטות ומגלים אומץ. הבחירות מאחורינו. העם אמר את דברו, אך כמו לא פעם בעבר - הוא לא העניק הכרעה ברורה. התוצאה היא מבוי סתום פוליטי. אלא שמבוי סתום איננו יכול להיות מצב קבוע במדינה הניצבת מול אתגרים ביטחוניים, כלכליים וחברתיים.

ברגעים כאלה נבחנת מנהיגות. לא מנהיגות של סקרים, אלא מנהיגות של אחריות. לא מנהיגות ששואלת רק "מה ימצא חן בעיני הציבור היום?", אלא מנהיגות ששואלת "מה ישרת את המדינה בעוד 10 ו-20 שנה?".

נדמה לי שגם היום נדרשת מאיתנו אותה רוח. אם אנו רוצים לצקת תוכן אמיתי להגדרתה של ישראל כ"מדינה יהודית ודמוקרטית", עלינו להבין ששני המרכיבים הללו אינם סותרים זה את זה; הם משלימים זה את זה. מדינה יהודית איננה רק מדינת רוב יהודי. היא גם מדינה הנסמכת על מסורת יהודית של צדק, אחריות ושותפות. ומדינה דמוקרטית איננה רק מדינה שבה מתקיימות בחירות, אלא גם מדינה שבה כל אזרח מרגיש שהוא חלק מהמערכת הפוליטית ומהעתיד המשותף.

משום כך, ייתכן שהגיעה העת לבחון באומץ שילוב קבוע של מפלגות ערביות בקואליציות ממשלתיות בישראל. לא כמחווה, לא כפתרון זמני ולא כעסקה פוליטית מקרית - אלא כביטוי לתפיסה עמוקה של אזרחות משותפת.

כמעט שני מיליון אזרחים ערבים חיים במדינת ישראל. הם רופאים, מורים, יזמים, סטודנטים, אנשי תרבות, עובדי ציבור ושחקני כדורגל. הם חלק בלתי נפרד מן החברה הישראלית. במדינה דמוקרטית, אין זה טבעי שקבוצה כה גדולה תימצא דרך קבע מחוץ למעגל קבלת ההחלטות הלאומי.

מגילת העצמאות העניקה לנו מצפן ברור. היא קבעה כי מדינת ישראל "תקיים שוויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה ללא הבדל דת, גזע ומין". היא אף קראה ל"בני העם הערבי תושבי מדינת ישראל" להשתתף בבניין המדינה על יסוד אזרחות מלאה ושווה.

דברים אלה אינם הערת שוליים. הם חלק מהחזון המכונן של מדינת ישראל.

כמובן, שותפות פוליטית מחייבת אחריות מכל הצדדים. היא מחייבת נאמנות לכללי המשחק הדמוקרטיים, מחויבות למדינה ונכונות לחפש את המשותף ולא רק את המפריד. אם תנאים אלה מתקיימים, אין סיבה עקרונית לפסול שותפות שכזו.

ישראל שלאחר הבחירות ניצבת בפני בחירה. אפשר להמשיך במעגלים של חרמות, פסילות ומבוי סתום. ואפשר לבחור בדרך אחרת: דרך של אחריות, של שותפות אזרחית ושל מנהיגות אמיצה. הדורות שקדמו לנו הוכיחו שהחלטות היסטוריות מתקבלות לא כאשר יש עליהן הסכמה מלאה, אלא כאשר קמים מנהיגים המוכנים להביט מעבר לאופק הפוליטי המיידי. זהו האתגר שלנו היום. זהו גם הסיכוי שלנו.

והאחריות המוטלת עליכם, הרבנים והרבות שאנו מסמיכים, גדולה במיוחד.

הסמכה לרבנות איננה רק הענקת תואר; היא קבלת שליחות. בעולם שבו החברה הישראלית שסועה ומפולגת, הרבנות נדרשת להיות כוח המחבר בין חלקי העם, לבנות גשרים במקום חומות ולחפש שותפות במקום פסילה.

חלק מהמסורת שלנו

התנועה הרפורמית לימדה אותנו במשך דורות שהיהדות איננה רק שימור העבר אלא גם עיצוב העתיד. היא מבוססת על האמונה שכל אדם נברא בצלם אלוהים, על המחויבות לצדק חברתי, על השוויון בין נשים וגברים ועל החובה המתמדת להרחיב את מעגל האחריות וההשתתפות. אלה אינם רק ערכים דמוקרטיים; אלה ערכים יהודיים עמוקים.

משימתכם כרבנים וכרבות לא תהיה רק להוביל קהילות בתפילה, בלימוד ובטקסי חיים. משימתכם תהיה להזכיר לחברה הישראלית שאפשר להיות נאמנים לזהות יהודית עמוקה ובו-בזמן לפתוח את הלב לאחר; שאפשר להיות ציונים נלהבים ובו-בזמן מחויבים לשוויון אזרחי; שאפשר לאהוב את מדינת ישראל - ולדרוש ממנה להגשים את חזונה המוסרי.

מגילת העצמאות קוראת למדינת ישראל להבטיח "שוויון" כפי שבא לידי ביטוי באותה מגילה. המשימה שלכם היא להפוך את המילים הללו למציאות חיה.

בדור שבו קל כל כך להקצין, לפלג ולחשוד, אתם נקראים להיות אנשי ונשות תקווה. בדור שבו רבים איבדו אמון במוסדות ובמנהיגים, אתם נקראים להיות קול מוסרי. ובזמן שבו ישראל מחפשת את דרכה בין יהדות לדמוקרטיה, בין זהות לשותפות, אתם נקראים להזכיר שאין צורך לבחור ביניהן - כי במיטבה, המסורת היהודית עצמה מחייבת אותנו לשלב ביניהן.

זוהי הרבנות שלה זקוקה מדינת ישראל היום. זוהי הרבנות שאנו מסמיכים השבוע. וזוהי הרבנות שתסייע לעצב חברה טובה, צודקת ומאוחדת יותר לדורות הבאים. אנחנו גאים בכם, אנחנו משגרים אתכם מן הקולג' אל האתגרים החדשים. קר שם בחוץ, תביאו עימכם את האור ואת החום.