הקמת ממשלה עם רע"מ תהיה בכייה לדורות | ד"ר אסתר לוצאטו

המבוי הסתום שנוצר בעקבות תוצאות הבחירות מעמיד את ישראל בפני צומת דרכים היסטורי וגורלי. אם ניקח ברצינות את כוונות והצהרות "גוש השינוי" נראה שפניהם מיועדות להקמת ממשלה בהשתתפות רע"מ, או לפחות בהסתמכות עליה מבחוץ. זו סכנה לאומית ממדרגה ראשונה, שכן מלבד העובדה שזו קומבינה קואליציוניות בעייתית מאוד ומגונה מבחינה מוסרית, יש לה השלכות אסטרטגיות חמורות שרק מעטים מבינים אותן.

אין זה סוד שמרבית בסיס התמיכה של רע"מ מרוכז בנגב, ובפרט בפזורה הבדואית, ולכן, צעד כזה - אם אכן יקרה - פירושו גזר דין מוות עבור הנגב. פירושו סתימת גולל על המאמץ להבטיח באזור החולש יותר מ-60% משטחה של הארץ, משילות וריבונות.

אך לא מדובר רק בגורלו של חבל ארץ זה בלבד. תהיינה לכך השפעות גם על הגליל, שבו כבר אבד הרוב היהודי, ויותר מכל עבור מדינת ישראל כולה מדובר בצעד בעל משמעויות חמורות, שעלולות לגרום לנזק חסר תקנה.

מתחת לרטוריקה המתונה מסתתרת תנועה קיצונית

בבחירות האחרונות ראינו אחוזי הצבעה בלתי סבירים בכפרים וביישובים הבדואים (למשל, 85% שהוא שיעור הצבעה נדיר) שייתכן וחלקם הושגו באמצעים לא כשרים. אבל גם ללא פעולות פליליות או חתרניות, מדובר בשיעורים הצבעה גבוהים שמעידים על המוטיבציה הפוליטית של רע"מ. מנהיג המפלגה, מנסור עבאס, אף אמר מפורשות שברצונו לקחת חלק בממשלה הבאה. אך אסור לטעות בו ובחבריו. נאומיו בערבית שונים מאלה שבעברית ובמצע של רע"מ כתוב, שחור על גבי לבן, שהמפלגה תומכת בזכות השיבה של הפלסטינים. האמירות על חמאס כארגון צדקה לא היו פליטות פה.

במילים אחרות, מתחת לרטוריקה המתונה והמעטה המהוגן של מנסור עבאס, רע"מ היא עדיין תנועה בת של התנועה האיסלאמית ותנועה אחות לאחים המוסלמים. מפלגה בעלת אג'נדה רדיקלית עמוקה, שאינה מכירה בזכותה של ישראל להתקיים כמדינה יהודית וריבונית.

הפזורה הבדואית, שחלקים נרחבים ממנה מעורבים בשנים האחרונות בפשיעה לאומנית, נתונה בעשורים האחרונים בתהליכי רדיקליזציה מדאיגים. כל הניסיונות הצנועים שנעשים כיום להחזיר את המשילות לדרום - אכיפת בנייה, מלחמה בנשק הבלתי חוקי ונטיעות של הקרן הקיימת לישראל - ייעלמו באחת ברגע שרע"מ תחזיק בשלטר השלטוני. ההוכחה ניתנה לנו כבר בממשלה הקודמת, כאשר חברי רע"מ יצאו באולטימטום תקיף והביאו לעצירת הנטיעות בנגב.

כשזו הרטוריקה וזה מעשה ידיהם, הדרך מכאן ועד ליצירת אוטונומיה בדלנית וחתרנית דה-פאקטו בדרום היא קצרה, וההשתתפות בקואליציה רק תקצר אותה עוד יותר.

מציאות של הפקרות והיעדר משילות

כדי להבין את גודל הסכנה, יש להביט במציאות כפי שהיא, ללא משקפיים ורודים של בועת תל אביב. נתחיל בכך שבמגזר הבדואי בדרום קיימת תופעה רחבה של בנייה בלתי חוקית, כאשר עשרות אלפי מבנים בלתי חוקיים פרוסים על פני אדמות מדינה. עשרות אלפי בדואים מתגוררים במה שקרוי "כפרים בלתי מוכרים" ומנהיגי הקהילה מסרבים לכל הצעת הסדר או פשרה שהוצעו על ידי מספר ועדות ציבוריות.

לצד זה, הנגב הפך למחסן תחמושת ענקי. לפי נתוני מכון ריפמן, כמות כלי הנשק הבלתי חוקיים בנגב נאמדת ביותר מ-100,000 פריטים - סדר גודל המשתווה לכוח אש של עשרות חטיבות חי"ר. ראש השב"כ, דוד זיני, הציג לאחרונה אזהרה חמורה בקבינט כאשר חושף כי השירות מסכל באופן שוטף ניסיונות להקים תשתיות בעלות אופי צבאי ו"גדודים צבאיים" בפזורה. הציבור שכעס על דבריו מסרב להביט לאמת בעיניים, אך זיני צדק לחלוטין.

בעיה נוספת היא של פרוטקשן ופשיעה מאורגנת. דמי החסות כבר אינם בעיה מקומית של קבלני הדרום וכיום הפרוטקשן חודר כמעט לכל אתר בנייה ולכל עסק ברחבי הארץ כולל בתל אביב. אתגר נוסף כרוך בהברחות בגבולות. גבול מצרים הפך לנתיב הברחה ענקי של נשק וסמים המזינים את קיני הטרור והפשיעה.

בעיה חמורה אחרת היא של פוליגמיה וסחר בנשים. העיתונאית איילה חסון ספגה אש צולבת רק משום שהעיזה לומר את האמת על ממדי התופעה והאלימות הקשה מהן סובלות נשים בקהילה הבדואית. הניסיון להשתיק את השיח סביב תופעות אלה - ופיטוריה של חסון מכאן 11 רק מעיד על כך - משרת רק את מי שמבקש לקעקע את חוקי המדינה, או לפחות לטמון ראש בחול.

צריך גם להזכיר שבכבישי הדרום, ובפרט בכבישים כמו כביש 25, כביש 31 וכביש 40, קיימת תופעה מדאיגה של עבירות בריונות כביש חמורות המשויכת בחלקה הגדול לצעירים מהחברה הבדואית. כך על פי נתוני המשטרה, הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים (הרלב"ד) ודיווחים של תושבי האזור.

יכולתי להוסיף על כך כהנה וכהנה - אבטלה בשיעורים חריגים, נשירה מלימודים, תשתיות רעועות - אבל העקרון ברור. בדרום הארץ התפתחה תת-תרבות עבריינית שמקורה בחלק מהחברה הבדואית ויש לה גם מניעים פוליטיים.

---

כמובן, אסור להכליל וישנם בדואים רבים, ייתכן אפילו שמרביתם, השומרים החוק, מתגוררים ביישובים מוכרים ושואפים להשתלב בחברה הישראלית. מי שחי בנגב פוגש רופאים ורופאות בדואים, חוקרים, ובעלי עסקים ועוד. כולנו רוצים בהשתלבותם ופועלים לשם כך, כולל אני ברמה האישית. אבל אסור שזה יטשטש את חומרת העניין ואת ההשפעות השליליות של העבריינות על הרחוב הבדואי בכללותו ועל הלכי הרוח בו. אם בעבר הבדואים נהגו להתפאר בשירותם הצבאי היום הם מסתירים זאת. דגלי ישראל מוסרים מעל ארונות של חללים בדואים, אין עידוד להתגייס והחברה הבדואית כולה נגועה בתהליכים של איסלמיזציה ופלשתיניזציה.

לא מאבק מפלגתי, אלא מאבק לאומי

תושבי המרכז נוטים להביט על האירועים הביטחוניים והחברתיים ובדרום כעל חדשות מקומיות. אז יורים בלילה על היישוב גבעות בר. אז מתפרעים ביישוב חורה או חותכים רכבים בנהיגה מטורפת בכבישי הדרום. אלה הן חדשות של באר שבע או דימונה או ירוחם. זוהי אשליה מסוכנת. הרעה לא תעצור בקו קריית גת. האנרכיה, הפרוטקשן, האלימות והאסלאם הרדיקלי יגיעו לפתח ביתם של תושבי גוש דן. לא ניתן לחיות בבועה כאשר היסודות של הבית הלאומי שלנו מתפוררים בנגב ובגליל.

חומרת המצב מקבלת משנה תוקף דווקא כעת, כאשר הנגב עומד בפני נקודת מפנה כלכלית וחברתית היסטורית שעלולה לרדת לטמיון. ירידתן של יחידות העילית הטכנולוגיות והמודיעיניות של צה"ל דרומה לקריות התקשוב והמודיעין החדשות, הקמת רובע החדשנות בבאר שבע והרחבת מיזמי תשתית לאומיים, פותחות חלון הזדמנויות חסר תקדים להפיכת האזור למרכז הייטק וחדשנות עולמי. אלא שכל הפוטנציאל העצום הזה - שיכול להזניק את הדרום כולו, למשוך אוכלוסייה חזקה ולייצר מנועי צמיחה אדירים ליהודים ולבדואים כאחד - תלוי לחלוטין ביציבות ובביטחון האישי. ללא ריבונות מלאה, ללא יד קשה מול הפשיעה וללא שלטון חוק ברור, אף חברת ענק לא תשקיע כאן ואף משפחה צעירה לא תסכים להעתיק את חייה לחבל ארץ מופקר. אובדן המשילות פירושו לא רק הפסד ביטחוני, אלא גם חיסול ממוקד של העתיד הכלכלי של הנגב.

לכן, זהו אינו מאבק מפלגתי, זהו מאבק לאומי במלוא מובן המילה. ולכן, אני יוצאת מכאן בקריאה נואשת, היוצאת מלב הומה של אזרחים רבים בנגב ומחוצה לו, ופונה לראשי כל המפלגות הציוניות: הקימו ממשלת אחדות לאומית!

זה לא רק פתרון נכון לפלונטר הפוליטי. זו לא רק שאלה של נוחות קואליציונית. הפעם מדובר ברצינות בשאלות של חיים ומוות.

אובדן הנגב הוא אובדן המדינה

אני קוראת מכאן למנהיגי גוש השינוי - אל תתנו לשנאת ביבי לעוור את עיניכם. אל תתנו לאג'נדה הציונית להיות תלויה בכוחות שאינם ציוניים. זכרו שהתביעה המפורשת למימוש זכות השיבה - שמופיעה גם במצע של הרשימה המשותפת - משמעותה היחידה היא חיסול המדינה היהודית. הענקת כוח פוליטי לרע"מ בימים אלה משמעותה כרסום ביסודות המדינה היהודית ופגיעה באתוס הציוני.

הגיעה השעה להתפשר. זכרו כיצד ידעו שמעון פרס ויצחק שמיר לשלב ידיים בשעות חירום ולהקים ממשלת אחדות לאומית כדי להציל את ישראל, כלכלית וביטחונית. הממשלה הזו האריכה ימים, למעשה שש שנים, ורשמה הישגים חשובים כמו הדברת האינפלציה ונסיגה מלבנון אל רצועת הביטחון. כיהנו בה אנשים רציניים משני צידי המתרס הפוליטי, שאף ידעו לשתף פעולה ביניהם. רבין וארנס למשל. עם כל המחלוקות העמוקות בינינו - ויש מחלוקות - אנחנו נדע להסתדר.

מנחם בגין, מורנו ורבנו, דיבר לא פעם על הצורך בהקמת ממשלת הצלה לאומית ואף נהג להשתמש בביטוי הצרפתי Salut Public, דהיינו ממשלה רחבה, חוצת מפלגות, שנועדה למנוע קריסה של המדינה בעת משבר קיצוני.

ואכן, דרושה לנו כעת ממשלת הצלה לאומית, אך לא בנוסח שמציע גוש השינוי. דרושה לנו מממשלת הצלה לאומית מפני האסון שיתרגש עלינו אם רע"מ המוסלמית הקיצונית והאנטי-ציונית תהיה שותף לגיטימי בממשלת ישראל. דרושה לנו היום - כאוויר לנשימה - ממשלת הצלה לאומית שתדע לטפל באומץ ובנחישות באתגרים הביטחוניים, המשפטיים והחברתיים, מבית ומחוץ.

אובדן הנגב הוא אובדן המדינה. אל תפקירו את עתידנו.