ישראל היא מעצמת חלל. הידע המדעי, היכולות הטכנולוגיות וההון האנושי שלנו מעניקים לנו מקום של כבוד בין המדינות המובילות בתחום. אבל המעמד הזה מחייב אותנו להביט קדימה. בשעה שהמעצמות מציבות את החלל במרכז האסטרטגיה הכלכלית והביטחונית שלהן, גם ישראל צריכה להרחיב את השקעתה בחלל האזרחי ולהפוך אותו למנוע מרכזי של צמיחה, עצמאות טכנולוגית וחוסן לאומי.
היקף הפעילות ממחיש את השינוי. לפי Space Foundation, כלכלת החלל העולמית הגיעה בשנת 2025 לכדי 686 מיליארד דולר, צמיחה של כ־12% בשנה. זהו שוק שמתרחב במהירות ומייצר הזדמנויות כלכליות לצד השפעה מדינית ויתרונות טכנולוגיים.
ההתרחבות מורגשת לאורך שרשרת הערך. לפי איגוד תעשיית הלוויינים האמריקאי, בשנת 2025 גדלו הכנסות השיגורים המסחריים בשיעור של 33%, הכנסות החישה מרחוק עלו בשיעור של 4% והכנסות המקטע הקרקעי גדלו בשיעור של 6%. מספר מנויי האינטרנט הלווייני בעולם זינק בשיעור של 62%. מאחורי הנתונים האלה נמצאים מפעלים, חברות תוכנה, יצרני רכיבים, חוקרים ויזמים. מדינות שמשקיעות בהם היום בונות לעצמן מקורות עוצמה לשנים הבאות.
אולם השינוי העמוק ביותר הוא במקור שממנו צומחות היכולות האלה. במשך עשורים הובילו ממשלות ותוכניות לאומיות את הפעילות בחלל, והידע שנצבר בהן עבר גם לשימושים אזרחיים מסחריים. כך למשל, טכנולוגיות לטיהור אוויר שמקורן במחקר שנתמך בידי נאס״א, למשל, מצאו את דרכן למבנים ולבתי חולים.
בעשור האחרון מתחזק גם הכיוון ההפוך. חברות מסחריות מפתחות שירותים עבור לקוחות אזרחיים, והיכולות שלהן נעשות נכס אסטרטגי למערכות ביטחון. תצלומי הלוויין של חברות כמו plant או blackly, למשל, נרכשים בידי זרועות הביטחון האמריקאיות ומשמשים את קהילת הביטחון הלאומי. השוק האזרחי הופך לאחד המקומות שבהם נבנה היתרון הביטחוני.
נאט״ו הכירה במשמעות השינוי כבר בשנת 2019, כאשר הכריזה על החלל כממד המבצעי החמישי, לצד היבשה, הים, האוויר והסייבר. ההכרה הזאת ביטאה מציאות שבה פעילות צבאית, תפקוד כלכלי ורציפות אזרחית תלויים יותר ויותר בתשתיות חלל.
לישראל, המסקנה ברורה. בצד הכרה בממד החלל לתחום הצבאי- מבצעי ולצידה השקעות נדרשת עדיפות לאומית והשקעה בחלל אזרחי כמרכיב מרכזי בתפיסת החוסן הלאומי וכמנוע צמיחה נוסף כלכלי בעתיד. תעשייה אזרחית חזקה מרחיבה את בסיס הידע, מושכת הון, מכשירה עובדים ומפתחת מוצרים עבור שווקים מגוונים. מתוך הפעילות הזאת יכולות לצמוח גם יכולות שיחזקו את מערכת הביטחון.
למגזר הפרטי יש תפקיד חיוני בתהליך. הוא יכול לבחון כמה כיווני פיתוח במקביל, להתאים מוצרים במהירות ולהפיק לקחים מניסויים שנכשלו. מערכת ביטחונית נדרשת לעמוד במשימה מבצעית מוגדרת ובדרישות אמינות מחמירות. תעשייה אזרחית מפותחת מאפשרת לה להיחשף למגוון רחב יותר של פתרונות ולקצר את הדרך מפיתוח לשימוש.
הסיפור של SpaceX ממחיש גם את תפקידה של המדינה. החברה הוקמה ביוזמה פרטית בשנת 2002, ובהמשך קיבלה תמיכה מנאס״א במסגרת תוכנית COTS בשנת 2006, לצד גישה לידע ולמומחיות הנדסית. מדיניות ציבורית יכולה לאפשר ליזמות פרטית לפרוץ קדימה באמצעות השקעה בפיתוח, פתיחת תשתיות ורכישת שירותים.
תחום החלל האזרחי המתפתח הטכנולוגיה והמשאבים הנדרשים עבורו מחייבים מדינה כמו ישראל לפעול עם מדינות נוספות, זו התפיסה שמנחה אותי בהרחבת שיתופי הפעולה הבינלאומיים של ישראל. בדצמבר 2025 חתמתי בוושינגטון על הסכם אסטרטגי עם נאס״א לעשור, משנת 2025 ועד שנת 2035. מסגרת ארוכת טווח כזאת מאפשרת לבנות שותפויות מדעיות וטכנולוגיות ולתכנן מעבר למשימה הבאה.
לצד ההסכם עם נאס״א קידמנו מזכר הבנות עם אזרבייג׳ן, צ׳כיה והסכם מסגרת עם הונגריה. הערך של שיתופי הפעולה האלה יימדד ביכולת לתרגם אותם למחקר, למיזמים משותפים ולהזדמנויות עבור חברות ישראליות. דיפלומטיית חלל צריכה לפתוח דלתות לתעשייה ולבסס את ישראל כשותפה בעלת ערך בזירה הבינלאומית.
כדי לממש את ההזדמנות, עלינו להתאים גם את הכלים הממשלתיים. סוכנות החלל הישראלית הוקמה בשנת 1983. בעיניי, המשאבים והגמישות העומדים לרשותה צריכים לשקף את המקום שהחלל תופס כיום בכלכלה ובביטחון הלאומי.
לכן הצבתי יעד של סוכנות עצמאית יותר, בעלת תקציב יציב לשנים קדימה, שתסייע לחברות לגייס השקעות, לקדם מחקר, לבחון טכנולוגיות בחלל ולצמוח בשווקים העולמיים. לצד העצמאות נדרשים יעדים ברורים, אחריות לתוצאות וקשר רציף עם התעשייה והאקדמיה.
לישראל יש בסיס מדעי וטכנולוגי שמאפשר לה להשפיע בתחום אסטרטגי וצומח זה. כדי להפוך את היכולת הזאת לעוצמה מתמשכת, נדרשת החלטה לאומית והשקעה עקבית. המעצמות כבר מתכננות את עתידן דרך החלל. ישראל צריכה להבטיח שגם האסטרטגיה שלה מביטה לשם.
התרעות פיקוד העורף