כשבעל הון מאבד את נכסיו, הוא מסתגר אכול צער בביתו, מתרחק מאנשים. כשרופא נחשף כמי שמעד בהתנהגות שאיננה הולמת לרופא, הוא מושעה. כשבעל מפעל למוצרי מזון מגלה כי אחד ממוצריו פגום, הוא מתנצל ומסיר את המוצר מהשוק. זהו היגיון, זה מה שקוראים לו שכל ישר.
עד שזה מגיע לחזית הפוליטיקה בישראל. השכל פתאם מתעקם. פוליטיקאי שהפסיד בהתמודדות לתפקיד ממלכתי בכיר או ראש מפלגה שנכשלה בבחירות באופן מביש, כל אלו, בפוליטיקה בישראל, במקום לפרוש, להסתגר בבית ולקיים חשבון נפש – הם אינם מוותרים על נוכחותם בנוף הציבורי. הם מפזרים הצהרות ותגובות להתפתחויות בזירה הפוליטית, מנצלים כל הזדמנות לקבל כותרת או דיווח תקשורתי.
בכל ריאיון, שיחה או תגובה, אפילו במפגש אקראי, בכירים יהודים בקהילה בניו יורק, פרשנים ותיקים בוושינגטון ודיפלומטים מוערכים במטה הראשי של האו"ם בניו יורק - כולם, כאילו שתיאמו מראש, שואלים, מתקשים להבין איך זה שפוליטיקאי כמוהו ממשיך לתפוס מעמד מרכזי בישראל. איך הוא עדיין נחשב גורם משפיע, נושא תקשורתי, איך הוא עדיין נהנה מנוכחות הצהרתית בחזית הפוליטית-מפלגתית בישראל.
בנימין נתניהו הוא פוליטיקאי ידוע בזירה הבין-לאומית. 30 שנות פעילות פוליטית מפלגתית נתנו לו מקום ברשימת ראשי מדינות וממשלות ידועים. דווקא, ובמיוחד בגין עובדה זאת, בנימין נתניהו נחשב, מזוהה ומוגדר כפוליטיקאי הכושל, המכשיל, הבזוי והמזיק בזירה הפוליטית בעולם.
אין היום בזירה הבין-לאומית פוליטיקאי בזוי, מוקצע ודחוי כנתניהו. לדברי בכירים בקהילה, המטפחים קשרים הדוקים עם ראשי מפלגות בישראל, "את נתניהו לא די ולא מספיק להדיח. הוא צריך וחייב להעלם מהפוליטיקה בישראל. איך זה שנתניהו עדיין מהווה גורם במגעים להקמת ממשלה חדשה בישראל?", תהה בשיחה שלא ליחוס ראש ארגון יהודי מרכזי, שמזוהה כימני. "האיש הזה הרס את מעמדה של ישראל בעולם".
התרעות פיקוד העורף