משום מה, הקריאה של נתניהו לאחדות מלווה כל העת בשיסוי, שלו ושל תזמורת השופרות שלו, וגם באיומים: אם לא תקימו אחדות איתנו, יהיה פה רע. כאילו לא חווינו כבר את הרע מכל תחת ממשלתו. כמעט באותה נשימה שבה הוא קורא לאחדות, נתניהו מוקיע את גוש השינוי בטענה שהוא אינו ציוני מספיק ומציויג את כל חברי הכנסת הערבים כתומכי טרור.
ובינתיים התממשה המזימה שכולה טענות לגניבת הבחירות במגזר הערבי, אלא שהמזימה הזו כבר החזירה השבוע את נשמתה לבורא לאחר שגם יו"ר ועדת הבחירות, השופט נעם סולברג, גם המשטרה ואפילו ראש השב"כ דוד זיני הודיעו קבל עם ועולם: הבחירות לא נגנבו.
ומה קורה מעברו השני של המתרס הפוליטי, בגוש השינוי? לעיתים נדמה כי אין מדובר כלל בגוש ושכל אחד מראשי המפלגות בו מושך לכיוון אחר: האחד נגד הערבים, האחר נגד החרדים, ויש מי שתומך כנראה באחדות. מצביעי הגוש הזה תלו תקוות ענק בהחלפת נתניהו במהרה, אבל לעת עתה נראה שראשי הגוש רק גוררים רגליים ותומכיהם מחסירים פעימה בכל יום.
האם משהו ממכונת הרעל חלחל בכל זאת לתת-המודע של ראשי גוש השינוי? האם נתניהו יצליח במזימותיו לפורר את הגוש, או שמא איזנקוט בנחישותו יעמוד בפרץ? הימים הקרובים יגידו.
אם ראשי גוש השינוי לא יקימו ממשלה לאלתר, ההיסטוריה לא תסלח להם. כשנתניהו ביקש להכניס את עבאס לממשלתו הוא לא היסס לרגע ואפילו לא הציב לעבאס תנאים, כפי שעושה איזנקוט כעת. לכן, על גוש השינוי להקים ממשלה עם רע"ם ועם יהדות התורה ולהוציא את נתניהו מלשכת ראש הממשלה. מי שכשל בהגנה על אזרחי ישראל, מי שפילג ושיסע את העם ומי שקידם הפיכה משטרית צריך ללכת הביתה.