כבר לא מתחננות לשקט: מדינות המפרץ משנות גישה מול איראן | עמית יגור

איראן סברה שתקיפות ואיומים ירתיעו את שכנותיה, אך השיגה את ההפך: מדינות המפרץ מהדקות את שיתוף הפעולה הביטחוני ביניהן, ובמקביל עיראק פועלות נגד המיליציות הפרו-איראניות בשטחה

עמית יגור צילום: פרטי
עקבו אחרינו
מנהיגי מדינות המפרץ בסעודיה
מנהיגי מדינות המפרץ בסעודיה | צילום: רויטרס
5
גלריה

למי שעוקב מרחוק אחרי הכותרות מהמזרח התיכון, הימים האחרונים נראים כמו כאוס מוחלט: שוב כטב"מים וטילים איראניים בשמי בחריין וכווית, מיכליות נפט שנפגעות בים, טנקים של צבא עיראק שמכתרים מיליציות חמושות מדרום לבגדאד ואפליקציית טלגרם שנחסמת בבת אחת בירדן ובעיראק. אבל אם מנסים לסדר את הבלגאן ומסתכלים על התמונה הגדולה, מתגלה סיפור מרתק.

במשך שנים, המדינות הערביות העשירות של המפרץ הפרסי (שכנותיה של איראן מעבר לים) ניסו לקנות "שקט תעשייתי" בעבור שרידות שלטון משפחות המלוכה ובעבור צבירת הון עצום. הן חששו שאיראן תחבל בכל זה, ובמלחמה אף תהרוס את מתקני הנפט והמים שבהם הן תלויות, ולכן השתדלו לא להרגיז אותה ואפילו ביקשו שוב ושוב מנשיא ארה"ב דונלד טראמפ להימנע מתקיפות שיסבכו אותן במלחמה (וגם הצליחו).

​האם הן הפסיקו לפחד? ממש לא. גם היום, מאחורי הקלעים, חלקן (בעיקר קטאר ועומאן בגיבוי טורקי) עדיין רצות לוושינגטון ומנסות לתווך הפסקת אש כדי להציל את הכלכלה שלהן.

יורש העצר וראש ממשלת בחריין, סלמאן בן חמד אל-חליפה, מתקבל בידי יורש העצר של אבו דאבי, מוחמד בן זאיד
יורש העצר וראש ממשלת בחריין, סלמאן בן חמד אל-חליפה, מתקבל בידי יורש העצר של אבו דאבי, מוחמד בן זאיד | צילום: REUTERS

אבל השבוע מתברר שהן הבינו דבר אחד פשוט: אי אפשר להסתמך רק על תחנונים לשקט. מרוב שאיראן לחצה ותקפה אותן, מדינות ערב המתונות נאלצות עכשיו "לחשוף שיניים", בזמן שאיראן עצמה סובלת מקשיים משמעותיים בזערה הפנימית.

​המטרה הקלה של איראן: למה דווקא בחריין הקטנה?

מאז שפרצה המלחמה האזורית (פבר' 2026) איראן שיגרה לעבר מדינות המפרץ יותר מ-7,000 טילים וכטב"מים. בימים האחרונים המוקד עבר לבחריין, מדינת אי קטנטנה ועשירה במפרץ הפרסי (שחתומה על הסכמי אברהם עם ישראל ומארחת בסיס של הצי האמריקאי), שספגה ארבעה גלי תקיפה אוויריים בתוך שבוע.

מפת חצי האי ערב
מפת חצי האי ערב | צילום: ללא קרדיט

אלא שבמקום להתקפל, קרה ההיפך:  ערב הסעודית (המדינה הגדולה והחזקה במפרץ) מיהרה להודיע שתתמוך בבחריין בכל צעד שתעשה, רמז ברור לכך שלא תאפשר לאיראן להקים מדינה שיעית בחצר האחורית שלה.

במקביל, מדינות המפרץ הקימו מפקדה צבאית משותפת חדשה בכווית (שבעצמה יירטה השבוע כטב"מים איראניים בשטחה) כדי להגן על השמיים שלהן יחד.

​המשחק של מדינות המפרץ, והקלף הטורקי של קטאר

​כדי להבין את מדינות המפרץ, צריך לזכור שהן הולכות על חבל דק. מצד אחד, הן חוששות מאוד שאיראן תהרוס להן את תשתיות הנפט והכלכלה. לכן, בתחילת המשבר סירבו סעודיה, איחוד האמירויות וכווית לתת לצבא ארה"ב להשתמש בבסיסים בתחומן כדי לתקוף את איראן, ועד היום הן לוחצות על טראמפ להגיע להסכם מדיני.

​מצד שני, כשאיראן המשיכה לתקוף אותן, סעודיה וכווית שינו כיוון ופתחו מחדש את הבסיסים לצבא ארה"ב. כווית אפילו זימנה את שגריר איראן לנזיפה חריפה אחרי שתפסה חוליית ריגול איראנית שתכננה להתנקש בשר הפנים שלה.

​ומה לגבי קטאר? זו נמצאת במצב רגיש: מצד אחד היא מארחת בסיס אמריקאי ענק, ומצד שני היא חוששת שארה"ב לא תגן עליה אוטומטית כמו בעבר. לכן, לפני כמה ימים חתמה על הסכם הגנה עם טורקיה של ארדואן. טורקיה אמנם רחוקה מלהיות מעצמת על שתוכל להחליף את ארה"ב צבאית, אבל ההסכם הזה הוא בעיקר הצהרתי, כשקטאר מאותתת לאיראן שהיא לא לבד ובונה לעצמה "משענת" נוספת שאולי תרתיע את איראן מלפגוע בה קשות.

מלך בחריין חמד בן אסא אאל-ח'ליפה פוגש את יורש העצר הסעודי, מוחמד בן סלמאן
מלך בחריין חמד בן אסא אאל-ח'ליפה פוגש את יורש העצר הסעודי, מוחמד בן סלמאן | צילום: REUTERS

הדרמה בעיראק ובירדן: גמר עידן החסינות של המיליציות האיראניות?

​השינוי הגדול ביותר קורה דווקא מחוץ למפרץ-בעיראק ובירדן. ביום שני האחרון, בהפרש של שעות ספורות, חסמו ממשלות עיראק וירדן את אפליקציית טלגרם בכל רחבי המדינות. בירדן עשו זאת כדי למנוע הסתה ופיגועים (יום אחרי שגזרו עונש מוות על מחבלים שביצעו פיגוע בכנסייה במדינה לפני כמה שבועות), ואילו בעיראק מדובר במכה קשה למיליציות הפרו איראניות (ארגונים חמושים שאיראן מממנת ומפעילה בתוך עיראק, בדומה לחיזבאללה בלבנון), שהשתמשו בטלגרם כדי להפיץ תעמולה ולתאם תקיפות.

אבל בעיראק זה לא נגמר באינטרנט. ראש ממשלת עיראק החליט לשים סוף למצב שבו המיליציות של איראן עושות במדינה כבשלהן:

1. ​בחודש שעבר הוא הצליח לגרום לשלושה מתוך חמישה ארגונים חמושים להתפרק מנשקם.

2. ​בתחילת החודש הוצא צו מעצר נגד בנו של מנהיג המיליציה החזקה ביותר, "כתאאיב חיזבאללה".​השבוע נחשף תיעוד מכטב"מים שמראה כיצד המיליציה הזו מבריחה נפט באופן שיטתי בעשרות מיכליות מתוך עיירה סגורה מדרום לבגדאד.

3. ​בתגובה ראש ממשלת עיראק ביטל ביקור מתוכנן בלבנון ושלח טנקים לכתר את העיירה של המיליציה, עם אולטימטום: תתפנו עד יום שישי בערב. אף שבתוך עיראק מנסים גורמים פוליטיים לתווך כדי למנוע מלחמת אחים וברשתות מופצים סרטונים מתוחים מהשטח, מפקדי המיליציה כבר ממהרים להצהיר שאינם רוצים להתנגש עם צבא עיראק, סימן לכך שגם השלוחים החזקים של איראן מבינים שהרוח השתנתה (ואיראן בתגובה הורתה אתמול למיליציות שלא לסגת ולא למסור את הנשק).

חשוב לזכור, בזמן שאיראן מנסה להפחיד את המפרץ ולסבך את האזור, המצב בתוך איראן עצמה הולך ומחמיר. בימים האחרונים תועדו תורים גדולים והפגנות זעם ליד תחנות דלק שהפסיקו פעילותן בכמה ערים באיראן.

החוט המקשר בין סעודיה לישראל: הביקור אתמול של מפקד סנטקו"ם באזור

כך, בלי טקסים ובלי הצהרות רשמיות, צבא ארה"ב מחבר כעת מאחורי הקלעים את השחקנים, ואפשר להניח שבונה חומת מגן אזורית משותפת נגד הטילים של איראן.

אדמירל בראד קופר, הרמטכ''ל אייל זמיר וראש המוסד רומן גופמן
אדמירל בראד קופר, הרמטכ''ל אייל זמיר וראש המוסד רומן גופמן | צילום: דובר צה''ל

​מה אפשר ללמוד מכל זה?

מדינות ערב המתונות לא הפכו פתאום ל"מעצמות צבאיות חסרות פחד". הן עדיין חוששות ממלחמה ובעיקרון היו אולי מעדיפות הסדר מדיני (בהכללה, לא כולן).

אבל הניסיון של איראן להרתיע אותן בכוח משיג, לפי שעה, את התוצאה ההפוכה: במקום להיכנע, שכנותיה מקימות מפקדות משותפות, סוגרו את הרשתות החברתיות ומכתרות את המיליציות שלה, בזמן שהאיום על המשטר בטהראן מחכה לו גם מבפנים.

תגיות:
ערב הסעודית
/
דונלד טראמפ
/
בחריין
/
מדינות המפרץ
/
המלחמה עם איראן