שני אנשים התחרו למי יש יותר גדול - בסוף שניהם נבלעו | שיפודים

שתי מזוודות שהפכו למפלצות, ענבים שהגיעו מפרו, שפות שכבר לא צריך ללמוד ונסיכות שנותרו בלי צפרדעים. בין האבסורדים הקטנים של החיים מסתתרות כמה אמיתות גדולות על העולם שאנחנו חיים בו

מאיר עוזיאל צילום: אריק סולטן
עקבו אחרינו
איור
איור | צילום: איור: אופיר בגון
4
גלריה

תזכורת: אם יהיה כנס משותף של רבנים יהודים ואייתוללות מוסלמים, יש סכנה שהם עוד ישכנעו אלה את אלה. ואז אנחנו נהיה שיעים, והאיראנים יהיו יהודים. אני חושב שלמרות מעשיהם, זו נקמה איומה מדי כלפי האיראנים.

במה ריקה
במה ריקה | צילום: פלאש 90

המזוודות מהתיאטרון השחור

במה. עלה ונכנס אדם עם מזוודה קטנה, מין תיק ג'יימס בונד. עלה אחריו עוד אדם, ובידיו מזוודה טיפה יותר גדולה. הביטו זה בזה. האדם עם המזוודה הטיפטיפה יותר גדולה הביט על האדם עם המזוודה הטיפטיפה יותר קטנה, וצחק עליו. הוא הראה לו ולכולם את המזוודה הטיפטיפה יותר גדולה שלו, והצביע על המזוודה הטיפטיפה יותר קטנה בבוז.

האדם עם המזוודה הטיפטיפונת יותר קטנה נעצב, הוא הביט בצער במזוודה הטיפטיפה קטנה יותר שלו. ניסה למתוח אותה, להגדיל אותה. לא הלך. הוא יצא מן הבמה ושב עם מזוודה קצת יותר גדולה מהמזוודה של האדם השני. הביט בו במבט מלא לעג, הזדקף והתרנגל כתרנגול, וצחק צחוק גאווה, מבליט את המזוודה הטיפה יותר גדולה שלו.

נעצב מאוד האדם השני, שקודם המזוודה שלו הייתה המזוודה הגדולה יותר, ועכשיו היא המזוודה הקטנה יותר. מיהר ויצא מן הבמה וחזר עם מזוודה חדשה, גדולה מעט יותר מן המזוודה של חברו. פסע בגאווה וצחק בפה מלא שחץ כשהוא מצביע על המזוודה של האדם השני.

דיכאון נפל על האדם שמזוודתו הייתה הקטנה יותר, אבל הוא התעשת, רקע ברגלו יצא מן הבמה ושב אליה עם מזוודה גדולה קצת יותר. נפלו פניו של האדם השני. הוא הביט במזוודה הקטנה קצת יותר שלו באכזבה גדולה. יצא ונכנס עם מזוודה גדולה משל חברו ולעג לו, ככה שוב ושוב, בסוף הייתה מזוודה כה גדולה, גדולה מכל אחד מהם, שהיא נפתחה פתאום ובלעה את המזוודה הקטנה ממנה. "הא הא הא!", צהל בקול האדם בעל המזוודה העצומה שבלעה את המזוודה המעט קטנה ממנה.

צד זה או צד זה?

בוויכוחים אני אומר הרבה פעמים: במצב שבו מדינת ישראל נמצאת קשה לדעת איזה צד צודק. רק בעוד מאה שנים נדע. יכול להיות שצד אחד צודק ויכול להיות שהצד האחר צודק. יכול גם להיות ששני הצדדים טועים. והכי נורא - יכול להיות ששני הצדדים צודקים. ולא יכולים להתחבר זה עם זה.

ענבים
ענבים | צילום: אינג'אימג'

הענבים מפרו שקניתי בסופר

לאחרונה קניתי לעצמי ענבים שחורים בסופרמרקט ביום שלישי שבו הענבים נמכרים בזול יותר, במבצע "שלישישוק", וראיתי שלט קטן מעל ערימת אריזות הענבים, וכתוב עליו המחיר, לא אחזור עליו כאן, אף על פי שהוא מחיר מבצע של יום שלישי המוזל, כדי לא לזעזע ילדים צעירים שאולי קוראים את המדור.

על השלט כתוב: ענבים אדומים. כתוב גם המחיר, וכתוב עוד משהו: פרו. מה? פרו? באמריקה הדרומית? בצד הרחוק של אמריקה הדרומית הרחוקה ממילא? האם זה לא המקום מעבר לאוקיינוסים ולהרים שאליו נוסעים אחרי הצבא צעירים מרחיקי מסע במיוחד? האם ענבים ממאצ'ו פיצ'ו הגיעו עד אל הסופר שלי?

זיכרון הציף אותי. לפני מדורים רבים פרסם פעם עבדכם מדור ובו מהתלות נלוזות תוך שימוש קומי בשמות רחובות ערינו. עוד אז שם עבדכם לב שאפשר גם אפשר להעלות בדמיון מצב מגוחך עד מצחיק, שבו מוסדות דמיוניים שוכנים ברחובות ששמם מנוגד לאופי המוסד.

ענבים
ענבים | צילום: אינג'אימג'

למשל: המוסד לתרבות גרמניה, רחוב קהילת ורשה פינת רחוב קהילת סלוניקי ועוד ועוד, אבל כמו במקרים רבים בעבר גם כאן גיליתי שהמציאות עולה על כל דמיון. זה קרה כשיום אחד קיבלתי תלושי שי לחג. הלכתי בסופרמרקט וראיתי על המדף קופסת שימורים של חצאי אפרסקים בסירופ. קופסת שימורים כל כך יפה: עליה צילום של קערית קריסטל וחצאי אפרסקים בתוכה וסירופ מבהיק שם. אמרתי לעצמי: טוב, בתלושי השי, שהם שלי, שאני קיבלתי, אקנה לעצמי קופסה של חצאי אפרסקים בסירופ רק לעצמי.

נטלתי קופסה גדולה גם תפוחה של חצאי אפרסקים בסירופ, חלום מתוק של ילדותי שהתגשם לי. בחשכת מטבחי סקרתי את הרכישה. גלגלתי אותה מצד לצד, מאזין להמיית החצאים ולפכפוך הסירופ. קראתי היטב כל מה שכתוב שם, הקפדתי לקרוא גם מה שנכתב מאחור בעברית. מה עיניי רואות? בעברית מודפס: היצרן: אוסקר רונקטי, ארגנטינה. היבואן: רטן, חברה למסחר בע"מ, רחוב תוצרת הארץ 13, תל אביב.

דף לאילמים

אבא שלי תמיד אמר: בן אדם שיודע פחות משלוש שפות הוא אילם. אמרתי את זה לאנשים צעירים. ענו לי: יש בינה מלאכותית ויש גוגל טרנסלייט. אבא, אני מתקן: בן אדם שיודע פחות משלוש שפות ואין לו סוללה הוא אילם. (אגב, אבא שלי דיבר הרבה יותר שפות. מהן לפחות שש ברמה גבוהה, והיה מסוגל להסתדר די טוב בעוד חמש או שש).

פינת השלולית

בעבר הגיעו אליי כל שבוע למערכת מכתבים ל"פינת השלולית", מאז שמעטפה ובול ותיבת דואר הם דברים שמוצאים רק בשוקי פשפשים, והתקשורת עברה לאינטרנט, הרי הסיפורים על הקורה את הנסיכות והצפרדעים ולבבם, ושפתיהם, מגיעים אליי בעיקר בצורות אחרות.

ויש בעיה: במכתבים על נייר היו גם תיאורי אהבה, ואילו ברשתות ובמיילים ובאפליקציות מתפרסמים רק סיפורי אכזבה. התיאורים הם של אפס בני זוג מתאימים, חוסר סיכוי לקשר. לנסיכות אין צפרדע, הצפרדע לא מוצא נסיכה. כל הזמן רק תיאורים של דייטים שלא הצליחו, סיפורים על נסיך שלא הופיע, על צפרדע שלא מתקשר אחרי הפגישה בשלולית, ובעצם חוסר אמון בקסם שטמון ברגע הנשיקה. זהו. רק סיכום מצב.

תגיות:
ענבים
/
פרו