ימי הולדת הם טקסים של חברה הישגית, שכן עד לביסוסה של שכבה בורגנית - מעמד בינוני-גבוה שלא היה קיים לפני המהפכה התעשייתית - ידעו רק בני האצולה את התאריך המדויק של לידתם.
מהו הערך המוסף של הידיעה? השוואה בלתי נמנעת לאנשים בני גילך. בזכות (או בגלל) ציון ימי ההולדת, גם על ידי מי שבעורקיהם לא זורם דם כחול, אנחנו יודעים באיזה גיל עלינו לעמוד, ללכת, לדבר, לקרוא ולכתוב, וכך הלאה. לרכוש השכלה, לפתח קריירה, להתחתן ולהקים משפחה.
אפילו למוות, לא עלינו, יש עת: תוחלת החיים הממוצעת בישראל היא 83.8 שנים (נשים: 85.7, גברים: 81.7). אומנם לא איש ולא מלאך יחכה לכם עם חרמש בהגיעכם לממוצע, אבל בכל זאת יש לו משמעות: אם שמעתם על אדם שנפטר בגיל 75 למשל, סביר להניח שתגובתכם תהיה משהו כמו: "וואו, צעיר, ממה הוא מת?", לעומתו, סביב הממוצע כבר לא צריך סיבה כדי למות. אף אחד לא שואל על אודות בן 85 שהלך לעולמו "ממה הוא מת?".
טוב, נפסיק עם מחשבות מורבידיות - ועוד ביום ההולדת שלי - ונגביה כוס של וויסקי לחיי השנה הבאה. מה בכוס? וויסקי עם סודה והמון קרח!ייתכן מאוד שהקוראים שמבינים דבר או שניים במשקאות, מרימים גבה לאמור זה קיפניס, המומחה למשקאות? אחרי כל השנים שבהם כתב על סוגי סינגל מאלט, זה מה שהוא בוחר ללגום, ועוד ביום הולדתו?
הנה, מבלי משים נגענו בנקודה נוספת. אם יש יתרון אחד שמאזן את המיחושים בגב שכופה עליך הגיל, את התנומות הבלתי רצוניות מול הטלוויזיה ואת הקימה לפיפי אחרי שלוש שעות של שנת לילה ואת - ובכן, מוטב שנעצור כאן, העיקרון ברור - הוא בעובדה שלא אכפת לי יותר מה אתם חושבים.
לא את ואתה כמובן, קוראיי האהובים, אלא בני האדם בכללותם: לא אכפת לי מה אתם חושבים על מעמדי המקצועי, על כמה כסף אני מרוויח, על איך אני נראה, על הדירה שבה אני מתגורר וכך הלאה, כל מיני סמלי סטטוס מטופשים. זה לא אומר שכל אלה אינם חשובים לי, אבל הם חשובים לי רק במה שהם אומרים עבורי. אם למשל יש לי מינוס בבנק או שצפוף לי בבית, הרי שזה מפריע לי, אם לא, תסלחו לי מאוד, אבל דעתכם אינה נחשבת עוד.
בשנתיים האחרונות ביצעתי מהפך משמעותי בחיי, מסע שהחל בחודש של התבודדות מתועדת הרחק מכאן, בליסבון, והתפתח לפרק ב' על כל המשתמע מכך. אחרי ששכך ההלם שכרוך בסיום קשר זוגי שנפרש על פני יותר מ-40 שנה, מתוכן יותר מ-32 כזוג נשוי, שהביא לעולם שלושה ילדים וחובק נכדה אחת - התחלתי ליהנות.
אני נהנה להשכים קום ולהתקין לנו ארוחת בוקר זוגית, שאותה אנו אוכלים בנפרד - אני ליד שולחן האוכל עם כותרות הבוקר, והיא, כשעה אחריי, בחדר העבודה שלה. אני נהנה משלושת הטיולים היומיים עם הכלבה (המזדקנת בחן, אפרופו מניין השנים), אני נהנה מאוד מהשחייה היומית שלי בים (יותר משעה בכל יום!). גם בימים שבהם הוא סוער מכדי לשחות בו, אני נהנה מעמידה על החוף וממראה הגלים המתנפצים על השובר ומרססים מלח על שפתיי.
אני מתענג על השעות השבועיות שלי עם נכדתי, שכובשת אותי בצחוקה, על אירוח של חברים, שלאחריו אנו מביטים על ערימת בקבוקי היין הריקים שהצטברה ליד הפח ומציינים בסיפוק שעוד כוחנו במותנינו.
על טיולים בחו"ל, על ארוחה טובה במסעדה, ועוד יותר מכך: על ארוחת ערב פשוטה בבית, למשל כזאת שבה אני מתקין סלט פסטה זריז, כזה שמעורר בנו חשק לשטוף פנימה עם בקבוק של קיאנטי פשוט. בעיקר אני מתענג עליה, על נוכחותה לצידי, אפילו בערב שבו שנינו מפהקים מול סדרה בטלוויזיה. בעצם, בעיקר בערב שכזה. כמאמר המשוררת: על כל אלה, שמור נא לי אלי הטוב.
אז כן, אני שלגמתי היישר מהחביות במרתפי המזקקות הנחשבות ביותר בעולם לצד טובי המזקקים, ושיודע להבחין בין וויסקי מהספייסייד לכזה שמיוצר באי איילה - ובין שני אלה לוויסקי שמיוצר בקמפבלטאון או באי אורקני (למשל), אני מספיק בטוח בעצמי, בגיל 57, כדי להודות שאני אוהב בלנדים פשוטים מתוצרת אירלנד, מהולים בסודה וקרח. אם למישהו יש בעיה עם זה, אין לי אלא לרחם על המסכן: סימן שהוא צעיר.