הפעם הם עושים את זה נכון: השינוי בגוש האופוזיציה | לילך סיגן

בניגוד לדרך שבה התנהל לפני 27 באוקטובר, גוש השינוי מתואם וממוקד במטרה למצוא פתרון לכתב החידה שהניבו תוצאות הבחירות. עצוב לראות איך המילה הכה חשובה ״אחדות״ עוברת הזניה פוליטית

לילך סיגן צילום: נתן דביר
עקבו אחרינו
יאיר לפיד, גדי איזנקוט, נפתלי בנט, אביגדור ליברמן, יאיר גולן
יאיר לפיד, גדי איזנקוט, נפתלי בנט, אביגדור ליברמן, יאיר גולן | צילום: יחצ
2
גלריה

שום דבר כאן אינו פשוט, משום שתוצאות הבחירות נתנו לגוש השינוי יתרון, אבל לא ניצחון. את הניצחון צריך לממש, ואפשר לממש אותו רק בשיתוף פעולה מתואם, שמתעלם מהרעש וממבצעי ההשפעה המטורפים שמתחוללים מסביב. קשה לפעמים לזהות, אבל הזעקות על כל שיתוף פעולה עם הערבים, על גזענות, ועל הונאה כי הובטח גיוס לכל – הן רק רעש. הן לא באמת משנות.

ראשי גוש השינוי הגיעו כולם למסקנה שצריך למקסם את הרגע הפוליטי הזה, ושזה עדיף על הקשבה לזעקות או לתקווה לאיזשהו רגע פוליטי תיאורטי אחר. מתוך דילמת האסיר שלהם, הם הבינו שרק אם ימצו יחד את הקלפים הנוכחיים, הם ירוויחו את המרב.

כל מה שקורה בבחירות האלה הוא קצת בלתי צפוי. התרגלנו שבנימין נתניהו הוא זה שיודע לארגן הכי טוב את הגוש לפני הבחירות, אבל בפועל קרה ההפך. התרגלנו למעשי ה״קוסמות״ המתוחכמים, ואילו הפעם התגלה שההחלטה של הליכוד לרמוס את עופר וינטר הייתה שגויה. התרגלנו גם שנתניהו הוא זה שיודע להיות ממוקד ונעול על מטרה אחת ולא להקשיב לשום רעש עד שהוא משיג אותה, אבל נראה שהפעם גם זה הפוך.

ראשי גוש השינוי הם אלה שלא מקשיבים לרעש ולא מגיבים לערימות הספינים. הם הבינו את המצב, והם מתואמים הרבה יותר משנראה לעין, בניגוד לכל הפרשנויות על הסדקים ביניהם. לכן, על אף הקשיים המרובים, הסיכוי שהם יצליחו לפתור את הקובייה ההונגרית הזו הוא דווקא לא רע.

לשון מאזניים

גדי איזנקוט, בנט וליברמן הבינו כמה דברים פשוטים. למשל, שרעיון ממשלת המיעוט אולי יפה על הנייר, אך בעייתי לביצוע. אפילו מנסור עבאס בכבודו ובעצמו אמר שעדיף שהממשלה לא תהיה תלויה בהצבעתם של חברי המפלגות הערביות, כדי שהיא תוכל למשול לאורך זמן במקום ליפול לעוד סבב בחירות. לכן הוחלט למצוא דרך להסכמות עם יהדות התורה, וכן – להפר בכך את ההבטחה לחוק גיוס מושלם כפי שהובטח. מה עדיף? לקיים רק חלק מההבטחות, או לא לקיים אף הבטחה – ואז להיתקע עם הקואליציה הנוכחית כממשלת מעבר ללא מנדט ציבורי, לעוד בחירות? התשובה ברורה.

לכאורה, זה לא הולך מי יודע מה. השבוע ראינו את יהדות התורה מצביעה פעמיים עם גוש נתניהו, אבל זה ממש לא אומר שהיא לא תצטרף לממשלה החדשה. יהדות התורה משחקת כרגע על שני המגרשים כדי לשמור את כל האופציות פתוחות, כיאה למי שרואה עצמה כלשון מאזניים. מה שכן – כדאי לבחון מה עומד מאחורי המשחקים.

יהדות התורה נכוותה מהבטחותיו של נתניהו בקדנציה האחרונה. הן פשוט לא קוימו ונשארו מפוארות, מבטיחות ומבזות על הנייר. לכן, הבטחותיו המפליגות של נתניהו הפעם אינן מאוד משכנעות עבורה. יהדות התורה גם מבינה שאם הסיכוי הקלוש לממשלת אחדות בכל זאת יתממש, או אז היא תאבד הכל. היא לא תהיה לשון מאזניים אלא מוקצית למען גיוס לכל. היא גם יודעת שעוד סבב בחירות לא בהכרח ייטיב איתה, ורוצה לעשות את הדבר הנכון.

אולי ביהדות התורה הבינו כמה דברים. הראשון שבהם הוא שאפילו לכוח של לשון מאזניים יש איזשהו גבול. הרי אין באמת היתכנות למה שהם חשבו שיוכלו לקבל לפני ארבע שנים. השני הוא שעדיף הבטחות פחות גרנדיוזיות, כאלה שיעברו את בג״ץ ואת הרמטכ״ל - מהבטחות גרנדיוזיות שנשארות על הנייר. אידיאלי? רחוק מזה. אבל כאמור קיבלנו קובייה הונגרית, ומישהו צריך לפתור אותה איכשהו. אין פתרון אוטופי וזה לא קל.

חברי סיעת יהדות התורה בבית הנשיא
חברי סיעת יהדות התורה בבית הנשיא | צילום: פול אורן בן חקון,ישראל היום

משהו על אחדות

עצוב לראות איך המילה ״אחדות״ עוברת כאן הזניה פוליטית איומה. הצורך באחדות הוא אמיתי, אך פשוט מתקשה להתממש בקונסטלציה הפוליטית הקיימת. כרגע, הליכוד לא מוכנה לשום אופציה שבה נתניהו לא ממשיך להיות ראש הממשלה, וגוש השינוי לא מוכן לשום אופציה שבה נתניהו ממשיך להיות ראש הממשלה. זה קצת מעבר לקובייה הונגרית.

מדוע הצורך באחדות הוא כל כך מהותי? כי עתידנו המשותף תלוי מאוד ביכולת שלנו להתחבר חזרה לסיפור משותף. הקיטוב כרסם ביכולות שלנו, הנרטיבים המפוצלים כלאו את כולנו בתיבות תהודה, ואנחנו באמת זקוקים לאינטגרציה. אחדות, לפחות ברמה הרעיונית, מחייבת לשתף פעולה.

הנרטיבים המפוצלים החלישו את הסיפור המשותף, כי הם היו מבוססים על הדרה. אבל הסיפור המשותף הוא זה שנותן לישראלים משמעות. המשמעות מאפשרת לנו להקריב הרבה למען המדינה, ליצור סינרגיה ולהתגבר על כל המכשולים. כשהסיפור המשותף נפגע, הרצון להתגייס עלול להיפגע לא רק בקרב החרדים. כשהסיפור המשותף נחלש, אנחנו לא מסוגלים לייצר נרטיב מספיק חזק בזירה הבינלאומית, הזירה שבה הובסנו באופן מכפיר.

הסנקציות כבר מתחילות ללחך את שולי גלימתנו, והיכולת שלנו להתמודד איתן תלויה ביכולת של מדינת ישראל לספר בקול בוטח את הסיפור המשותף. בלעדיו אנחנו לא יכולים להסביר את עצמנו לעולם, לא יכולים לחנך פה דורות חדשים, ומקעקעים את הביטחון של ישראל ואת היכולת שלה להתקיים. האחדות משמעותה שנפנים שהסוד הוא לא בנרטיב אחד שיכריע את האחר, אלא ביכולת ליצור ביניהם אינטגרציה. האינטגרציה היא הסיפור המשותף.

אחדות אינה מחייבת שכולם יאמינו באותו נרטיב היסטורי, פוליטי או מוסרי. הסיפור הישראלי המשותף הוא על קבוצות שונות שמסכימות ביניהן על כללי המשחק, על אחריות הדדית ועל כבוד הדדי. על הלגיטימיות של מי שחושב אחרת. בין שהממשלה שתקום תשלב את יהדות התורה ובין שהיא תהיה פשרה של אחדות, האינטגרציה הזו היא אחת המשימות החשובות שלה.

תגיות:
נפתלי בנט
/
אביגדור ליברמן