הבא בתור הוא סוס: על בג"ץ להתחשב בסבלן של החיות האומללות

הבא בתור הוא סוס: על בג"ץ להתחשב בסבלן של החיות האומללות – ולאסור שימוש בסוסים לצורך פיזור הפגנות

מעריב אונליין - לוגו צילום: מעריב אונליין
עקבו אחרינו
סוסים בהפגנה בירושלים
סוסים בהפגנה בירושלים | צילום: יונתן זינדל

בימים אלה דן בג"ץ בחוקיות השימוש בסוסים על ידי המשטרה לצורך פיזור הפגנות. הסוסים מוכנסים בעל כורחם לאווירה מאוד נפיצה ומעומתים עם מפגינים, באופן שמביא לעיתים לפגיעות פיזיות באדם ובחיה, נוסף על המתח והמצוקה הנפשיים שנגרמים להם.

בג"ץ נוהג לבחון מצבים שכאלה במערך כלים משפטיים מובנה, המבוסס בין היתר על עקרון ה"מידתיות": ראויות המטרה (עד כמה המטרה ראויה), ראויות האמצעים וראויות היחס בין האמצעים למטרה. גם במקרה הנדון מסתמן כי בג"ץ מיישם כלים משפטיים אלה על מנת לבחון כיצד ניתן להתאים את הפרקטיקה לכללי התנהגות מידתיים וסבירים. מערך כלים זה עלול לעיתים ללקות בתבנית מקובעת, הבוחנת באופן טכני את המרכיבים השונים, אך מתעלמת מהשאלה העקרונית והרחבה יותר – האם עצם הפרקטיקה ראויה ולגיטימית.

פרופ' חיים חנני ז"ל מהטכניון סיפר פעם על ניסוי פסיכולוגי, שבמסגרתו התבקשו סטודנטים לתכנן צינור שיזרים דם מחיפה לתל אביב. מטרתו האמיתית של הניסוי הייתה לבחון כמה מהסטודנטים ייגשו להתמודד עם המטרה הטכנית, וכמה מהם יעצרו לרגע וישאלו לפשר צינור הדם הזה ולמטרתו. פרופ' חנני עשה שימוש באזכור הניסוי כדי להדגים תובנות חשובות לגבי העיוורון המוסרי והקיבעון התפיסתי, כמו גם לגבי מלכודת החשיבה הטכנוקרטית והמעבר האוטומטי מדיון בלגיטימיות של עצם הפעולה לדיון פרוצדורלי בדרכי ביצועה.

יש להיזהר מנפילה למלכודת שכזאת גם עת באים לבחון את כשרות השימוש בסוסים לפיזור הפגנות. השאלה הרחבה יותר שיש לבחון: האם הכנסתו של בעל חיים – יצור חי בעל תחושות ורגשות – לסיטואציה שלא נועד להימצא בה, ויצירת עימות בינו לבין אזרחים המממשים זכות דמוקרטית בסיסית, היא פעולה לגיטימית שהולמת את כבודה ומצפונה של מדינת ישראל?

יותר מפעם אחת בעבר נהג בג"ץ כ"עמוד האש ההולך לפני המחנה" והביא לביטול פרקטיקה אשר נמצאה בלתי ראויה מעיקרה לאור הערכים של חברה נאורה ומוסרית. כך אירע, לדוגמה, ביחס לשימוש בענישה גופנית או בהשפלה מכוונת מצד מורה בבית הספר. פרקטיקה זו, אשר הייתה בעבר מקובלת, נפסלה על ידי בית המשפט העליון לקראת תחילת שנות האלפיים ובהמשך נפסלה גם במערך היחסים שבין הורים לילדים.

לכאורה האדם הוא אדון הארץ ובכוחו לשלוט על בעלי החיים שבה. במדינת ישראל היהודית והדמוקרטית כוח זה אינו בלתי מוגבל, והוא כפוף בהפעלתו לערכי המוסר שאותם חרטנו על דגלנו, ואשר ערכי ההגינות והאנושיות הם הראשונים שבהם. הם נגזרים גם ממגילת העצמאות שלנו וגם מן האיסור בתורה על צער בעלי חיים.

הגינות מוגדרת כהתייחסות לזולת בכבוד, ביושר ובהתחשבות, בלי לנצל חולשות או מצוקות. הרגישות שלנו לסבל הזולת חייבת להתקיים כלפי כל סבל; כלפי כל יצור חי בעל תחושות ורגשות; כלפי כל סוס; כך גם נבחנת האטימות לסבל, כי הגינות אינה סופרת רגליים. המנהיג ההודי הדגול מהאטמה גנדי אמר ש"גדולתה של אומה ורמת ההתקדמות המוסרית שלה נמדדות לפי היחס שלה לבעלי החיים".

בדיון האתי על הגינות ביחסים בין בני אדם לבעלי חיים מקובל לבחון אם מתקיים מערך יחסים הוגן: למשל, בעל חיים המקבל הגנה, מזון ורפואה, בתמורה לעבודה סבירה שאינה מסכנת אותו. בשימוש בסוסים לפיזור הפגנות, מאזן ההגינות מופר לחלוטין. הנטל והסיכון המוטלים על הסוס חורגים בהרבה מכל תמורה שהוא מקבל, כופים עליו מצב המנוגד לטבעו, ומשתמשים בו ככלי בסכסוכים אנושיים שבהם אין לו שום עניין ושום הבנה.

גם רובו המכריע של הציבור בישראל מתנגד לשימוש שעושה המשטרה בסוסים בהפגנות: 70% מהציבור, על פי סקר שערך מכון המחקר גיאוקרטוגרפיה בנובמבר 2026 על מדגם ארצי מייצג של ציבור גולשי האינטרנט בני 18 ומעלה, קובעים כי זהו מעשה לא הוגן, לא מוסרי ולא צודק. בכך מביע הציבור את דעתו הברורה היכן נכון להציב את הרף המוסרי הראוי בישראל.

בעתירה למניעת השימוש בסוסים לפיזור הפגנות נקרית בפני בג"ץ הזדמנות נוספת להעלות את החברה הישראלית שלב נוסף במעלות המוסר. רמתה המוסרית של החברה הישראלית, כדברי מהאטמה גנדי, עומדת כאן למבחן.

תגיות:
הפגנות
/
סוסים