48 מנדטים, ארבעה ראשים, אפס כיוון: גוש השינוי משחק פוקר על החיים שלנו | בן כספית

בואו נעשה סדר: אף אחד לא ניצח בבחירות, אבל נתניהו הפסיד בהן. אנחנו השבט הגדול ביותר, וכדי לקחת את השלטון - עלינו לצרף עוד שבט | בשלב זה גוש השינוי נראה יותר כמו גוש עציון ערב הנפילה

בן כספית צילום: יוסי אלוני
עקבו אחרינו
ראשי גוש השינוי
ראשי גוש השינוי | צילום: ללא קרדיט
4
גלריה

למרבה הצער, לרביעייה הזו אין 84 מנדטים בכנסת, אלא 48 בלבד. עכשיו, לך תקים עם זה קואליציה. איפה ההבטחה ש"כל ארבעת ראשי הגוש יתכנסו בליל הבחירות ב־23:00 בלילה ויגבשו תוכנית פעולה משותפת להוצאת נתניהו מלשכת ראש הממשלה", ואיפה אנחנו. כשבנט נצפה צועד ביום רביעי לתוך לשכת נתניהו, מישהו בגוש קרא לזה "פיגוע". כשליברמן הודיע מיד לאחר הבחירות שלא יסכים לממשלת מיעוט, ואמר שלשום בפגישת ראשי הגוש שיצביע נגד ממשלה כזו, מישהו בגוש קרא לזה "פיגוע התאבדות". במצב הדברים הנוכחי, גוש השינוי נראה יותר כמו גוש עציון ערב הנפילה. הם לא מקימים קואליציה, הם בונים זירת מטענים.

ראשי גוש השינוי
ראשי גוש השינוי | צילום: ללא קרדיט

אל תיפול רוחכם. אנחנו לא בסוף האירוע, אלא בתחילתו. הסרט עוד לא החל, זה רק הפרומו. יש עוד הרבה זמן לסיום המנדט של איזנקוט, ואחר כך יש עוד מנדט (נתניהו?) ובסוף עוד מנדט של 21 ימים, פתוח לכל ח"כ. צריך עצבים חזקים, סבלנות, נחישות וקצת מזל. הנחמה העיקרית היא שמצבו של היריב גרוע יותר. אפילו הרבה יותר.

נתניהו ישב עם כמה מעוזריו מתישהו השבוע, וכשמישהו זרק שם משהו כמו "בעוד שבועיים", נפלט לנתניהו משהו כמו "מי יודע אם בעוד שבועיים נהיה כאן בכלל". בשיחתו הטלפונית עם הנשיא דונלד טראמפ, אמר נתניהו "המשותף בינך לביני, אדוני הנשיא, הוא ששנינו איבדנו את השליטה בפרלמנט". מה שביבי לא אמר לדונלד זה שבניגוד לטראמפ, נתניהו עלול לאבד לא רק את הפרלמנט, אלא גם את האלמנט: הכיסא.

אם זה היה תלוי בי, הממשלה הייתה צריכה להיות כבר מושבעת בכנסת. כן, ממשלת מיעוט בתמיכת הערבים מבחוץ. הצורך להרחיק את משפחת נתניהו וארגון הפשע הנספח אליה מעמדות השלטון הוא אולטרה־קיומי. כפי שהוכיח לנו האיש המשיחי שבידיו הופקד לאחרונה שירות הביטחון הכללי וכפי שאנחנו נוכחים לדעת מדי יום ביומו. אפילו מסע הג'יהאד המטורף שהושק השבוע נגד מתן כהנא מעיד עם מי יש לנו עסק. הכי מצחיק זה שהליכוד הודיע אתמול לאנשי איזנקוט שהוא משעה את המגעים בין המפלגות עד ליום ראשון, בגלל סגנון ההודעות וההשתלחות בנתניהו ובימין. נשבע לכם, אמיתי לגמרי. בסביבת איזנקוט מבינים שזה עוד ניסיון למשוך זמן מצד אחד, ולנסות למצות את ציר בנט־נתניהו מצד שני. ביבי קלאסי.

נתניהו, 18.11.26
נתניהו, 18.11.26 | צילום: יונתן זינדל, פלאש 90

הבעיה היא שזה לא תלוי בי. זה תלוי באביגדור ליברמן. שלא בטובתי, יצא לי שם של מישהו שמבין בענייני ליברמן. הרווחתי את השם הזה ביושר, שהרי קוראי הטור מכירים את הערכתי לפרסונה. גם הוא הרוויח אותה ביושר. ליברמן היה היחיד שזיהה את סכנת חמאס והתפטר בעטיה מתפקיד שהיה חלום חייו, שר הביטחון. הוא ניבא בדייקנות מה צפוי לנו. הוא יודע להחליט, יש לו ניסיון עשיר, הוא לא נבהל בקלות ומבין פוליטיקה. יופי, ועכשיו מה אני עונה לכל אותם מאות (האלפים) ששואלים אותי בשבועיים האחרונים מה, לעזאזל, אביגדור ליברמן רוצה?

להיות פרשן לענייני ליברמן מסוכן יותר מלהיות אב הבית במעון ראש הממשלה. אני מעדיף לעשות פאנלים אצל שרה בעזרת קיסם שיניים וצמר גפן מאשר לנחש מה עובר עכשיו בראשו של המולדובני, בעיקר לנוכח העובדה שהוא עיגן מחדש את זה שיצביע נגד ממשלת מיעוט בישיבה עם ראשי הגוש ביום רביעי, ואילו בפרומו לריאיון שערך איתו אמנון אברמוביץ' (שאמור להיות משודר היום), הוא עונה על השאלה "האם אתה מאמין שתצליחו להקים ממשלה?" בתשובה הליברמנית "כן, במאה אחוז".

צריך תמיד לזכור שיש מצב שליברמן יודע משהו שאנחנו לא, או זומם משהו שאנחנו לא יודעים עליו. הוא כנראה באמת מאמין שהחרדים בשלים לעבור גוש. הוא מוכן לוותר בנושא הגיוס. בדיקה שערכתי העלתה ממצאים שלפיהם אף אחד מראשי הגוש לא יבלום מהלך כזה. עכשיו נשאר רק לחכות לכלה. היא מתמהמהת. החרדים לא יעברו בקלות, ויש מצב שהם משחקים אותה קשים להשגה או שיתחרטו ברגע האחרון.

ליברמן בונה על עובדה חסרת תקדים: אין לחרדים הצעה בצד השני. אין בצד השני כלום, חוץ מחיוך חתול הצ'שייר של אריה דרעי. אז האם זה אפשרי? אולי. מצד שני, למה להודיע שאתה לא מקים ממשלת מיעוט מראש? למה לוותר על מנוף לחץ? למה להעלות את המחיר של החרדים לשמיים, בחינם? יש רק שני הסברים: או שליברמן איבד את זה ועשה שגיאה כדי לייצר מהומה ולהפוך לדיל ברייקר, או שהוא סגור עם החרדים ברמת ודאות שאפשרה לו ללכת על המהלך הזה. מתישהו נדע.

כדי להתעודד, צריך לזכור את העובדות נכון להרגע: יו"ר הכנסת הוחלף ובמקומו נבחר מתן כהנא, המועמד של איזנקוט, ששולט מעכשיו בכנסת. רועי פולקרמן יו"ר הוועדה המסדרת. הוקמו שתי ועדות לביטול חוקי ההפיכה. הוקמו ועדת כספים וועדת חוץ וביטחון, בראשות לירן אבישר בן חורין ואביגדור ליברמן. לאחר הדרה של ארבע שנים, נבחרו שני סגני יו"ר ערבים (על פי חוק). למי שמטנף, נזכיר שלאורך כל ממשלות נתניהו לדורותיהן (חוץ מהאחרונה), היו סגני יו"ר ערבים לכנסת. ועוד משהו: לרע"ם יש נציג בוועדת החוץ והביטחון. קוראים לו יואב סגלוביץ'.

ראשי רע''ם, 5.11.26
ראשי רע''ם, 5.11.26 | צילום: יונתן זינדל, פלאש 90

מישהו בגוש אמר לי "מעניין אם הסוכנים הקטארים היו בחדר", רמז עבה לקמפיין (המוצדק) של בנט על הלשכה הקטארית של נתניהו ועל סירובו להכריז על קטאר כמדינת אויב. יש לזה תשובה: לא, הם לא היו בחדר. אלי פלדשטיין מזמן לא שם. פגיעתו באנשי נתניהו קשה מכפי שידוע. הנ"ל לא פראייר. יונתן אוריך? גם הוא לא שם. אוריך בקושי יוצא מהבית בשבועות האחרונים. הוא לא נראה בלשכה או בסביבת נתניהו מאז הבחירות. ההערכה היא שנתניהו נועץ בו בטלפון, בעיקר כשהגברת לא בסביבה. עצה לגברת: אם המדד שלך הוא מה החבר'ה בלשכה אומרים עלייך מאחורי הגב, אז אוריך היה הכי עדין ביניהם. תודה וסליחה.

אני לא חושב שיש אופציה שבנט עורק לצד של נתניהו. יש גבול לכל תעלול. אני חושב שהדחף של בנט לנסות להביא אחדות עם הליכוד, כשגדי איזנקוט ראשון ברוטציה, הוא דחף פטריוטי ומוצדק. אני אומר את כל זה אף שבנט כבר אכזב אותי בעבר. אני זוכר את ההלם שבו לקיתי כשבנט העלה פתאום פוסט מפתיע ובו השתלחות במשפט נתניהו ובתפירת התיקים נגדו (עד אז הוא לא אמר על זה מילה). כששאלתי אותו אם הובטח לו משהו בתמורה, הכחיש. כעבור שבועיים־שלושה מונה לשר הביטחון של נתניהו. איך זה נגמר, כולנו זוכרים. בבכי תמרורים.

אלא שבנט הנוכחי הוא לא בנט הקודם. הוא עבר מסע אמיתי. הוא עשה שגיאות רבות, אבל למד מהן. הוא מאלה שטובת המדינה אצלם קודמת לטובתם העצמית. בסביבת איזנקוט לא משוכנעים שאני צודק. הם חוששים שבנט ינק על ברכי (ועטיני) נתניהו את תאוות השלטון והכוח, בעיקר אחרי שכבר היה ראש ממשלה (לא רע בכלל). יכול להיות שזה גורם לו לרצות, בסתר ליבו, בחירות נוספות, שאליהן יגיע כיחיד שלא ויתר על ערכיו. אני לא מאמין שהאפשרות הזו קיימת. נשאיר את זה בצריך עיון.

כך או אחרת, בנט לא אומר שיצביע נגד ממשלת מיעוט וגם לא אומר שיצביע נגד ממשלה עם החרדים. אני מעריך שאם האפשרויות האלה יגיעו, הוא יצביע בעד. הוא כן אומר, די בצדק, שכרגע האפשרויות האלה הן ציפור על העץ. ציפור מהסוג שפורח מכל משב רוח קל. הוא לא מאמין שליברמן יכול באמת להביא את החרדים. הוא חושש שגם אצל איזנקוט במפלגה יש התנגדות לממשלת מיעוט בתמיכת הערבים. הוא מכיר את מכונת הרעל מקרוב, וסבור שאליאסף פרץ, שירה שפירא וחילי טרופר לא יעמדו בזה.

הוא חושב שהטקטיקה הנכונה היא ללכת בכל הכוח, ובתום לב, על אופציית אחדות סבירה. לתת לליכוד הצעה שקשה לסרב לה: נתניהו שני ברוטציה. הוא לא יכול להיות ראשון. אין בנמצא צפרדע שתתנדב להעביר את העקרב הזה פעם נוספת לגדה השנייה. נתניהו יצטרך לוותר על החרדים ולהסכים לוועדת חקירה ממלכתית, אבל יקבל במקביל הזדמנות לסיים את דרכו כראש ממשלה, להסדיר את נושא הגיוס, תואר של ראש ממשלה חליפי, שיירה, ניקוי יבש, כיבודים, כל מה שהגברת רואה בו קיומי. בנושא הרפורמה המשפטית אפשר להגיע לנוסחת הקפאה וללכת על רפורמה בהסכמה בלו"ז שיוסכם מראש. הגיוני? לדעתי, כן. פוליטיקה לא מגשימה חלומות. פוליטיקה זו הגשמת אופציות ריאליות. מבחינת בנט, זו האופציה הכי פחות רעה. היא גם מאפשרת לו לא לוותר על ערכיו, אבל כן לוותר על דרישתו להחלפת נתניהו (שני ברוטציה).

לא מדובר, כמובן, ברשימת דרישות, אלא ברשימת הטרלות. הכי מצחיקה הייתה ההצהרה לגבי מדינה פלסטינית. גדי איזנקוט מעולם לא הביע תמיכה במדינה פלסטינית. להיפך. אביגדור ליברמן יתמוך במדינה פלסטינית דקה אחרי שיחזור בתשובה. נפתלי בנט התנגד כל חייו למדינה פלסטינית. כל אלה התנגדו גם להתנתקות, לעסקת שליט, להכלת חמאס, להתנצלויות השונות שהתנצל נתניהו, להקפאת ההתנחלויות, למסירת חברון לערפאת ולמו"מ שניהל נתניהו על מדינה פלסטינית עם אבו מאזן. את נאום בר־אילן נשא נתניהו ומי שחתום על מתווה השלום הנוכחי בעזה (מועצת השלום), שבו נקודה מספר 19 קובעת "נתיב אמין למדינה פלסטינית", זה נתניהו. העיקר שהוא דורש התחייבות מכל האחרים. טוב שהוא לא דורש הצהרת נאמנות אישית, כמו שדרש מראשי המוסד והשב"כ שמינה לאורך הקריירה.

לסיכום הפרק הזה: את נתניהו חייבים להוציא מלשכת ראש הממשלה. יעלה כמה שיעלה. הנ"ל מסכן את החלום הציוני בכל דקה שהוא שם. שמו רעיל ברחבי העולם, מהודו עד כוש (חוץ ממיקרונזיה וסומלילנד). הוא ניגוד אינטרסים מהלך, מוקף בסביבה מטורללת או רקובה או גם וגם. בימים אלה הוא מנסה לשכנע את הנשיא טראמפ לצאת לסיבוב נוסף באיראן. במערכת הביטחון סבורים שאין שום דחיפות מיידית לסיבוב נוסף עכשיו. הם שכחו שאצל נתניהו האינטרס הראשון הוא האישי. רק אחר כך מגיע, אם בכלל, האינטרס הלאומי.

ולכן, כדאי שכל ראשי מפלגות השינוי יפנימו: זה עליכם. אם אתם נכשלים הפעם, לא תהיה מחילה. אתם תישאו את הכתם הזה כל שארית חייכם, בדיוק כפי שנתניהו יישא את כתם 7 באוקטובר לנצח. לא יהיו תירוצים. ליברמן רוצה להיות ראש ממשלה? זה מעניין את סבתא שלנו. בנט רוצה להיות ראש ממשלה? זה מעניין את הסבתא השנייה שלנו. איזנקוט נקרע בין האופציות השונות? כנ"ל. אני בכוונה לא מזכיר כאן את יאיר גולן, כי הוא היחיד שלא רוצה, בינתיים, להיות ראש ממשלה ואני מאמין שהוא לא יהיה זה שיטרפד אופציה כלשהי.

כדאי שתתעשתו. הקופה במרכז השולחן, שעליו אתם משחקים עכשיו פוקר, היא לא הכסף שלכם, היא החיים שלנו. כולכם יודעים מה פירוש המשך שלטון נתניהו. כל אחד מכם אמר במהלך הקמפיין, בשפתו, עד כמה זה מסוכן. הגיע הזמן שתפסיקו את המשחקים הילדותיים, את כיפופי הידיים ואת גניבות ההצגה. אין כאן הצגה, יש כאן מדינה. הלוואי שהיה ביניכם מבוגר אחראי שיעשה קצת סדר, יקבע סדרי עדיפויות ויתחיל את המאמץ מחדש, הפעם בראש חץ אחד, אבל אין. יאיר לפיד, שכבר היה ראש ממשלה, נטול מנופים פוליטיים. לקראת סיום כתיבת הטור הזה, פרסם לפיד הודעה קצרה ותכליתית ממנה ניתן להבין שהוא נמצא הרבה יותר קרוב לגישת איזנקוט, מאשר לגישת שותפו למפלגה, בנט. המשך יבוא, כנראה.

מי שזכה בהנהגת הגוש הוא גדי איזנקוט. אז הגיע הזמן שאיזנקוט יקים גוף הנהגה משותף ויוביל אותו, כשכל חבריו מתיישרים. אפשר להתווכח בתוך החדר, אבל ברגע שנופלת החלטה, מבצעים אותה. לא יהיה מקצה שיפורים.

ועוד משהו: תפסיקו לפחד. לא ממכונת הרעל, ולא בכלל. אם לא תהיה ברירה, תשביעו ממשלה בתמיכת הערבים מבחוץ, אחרי שתמצו את אופציית האחדות. נתניהו יפעיל את מכונת הרעל? שיפעיל. כמי שהמכונה הזו חורשת על גבו כבר עשור או שניים, אני מעיד: לא מתים מזה (בינתיים). אז נכון, שק תפוחי האדמה הרקובים שנושא את השם עידית סילמן נשברה בזמנו. המצב עכשיו לא דומה למצב ההוא. אנחנו אחרי 7 באוקטובר, אחרי ההפיכה המשטרית המטורללת, אחרי הקריסה במעמדנו בכל העולם, אחרי ההשתלטות של משפחת פשע על השב"כ והמשטרה (גם על המוסד, אבל רומן גופמן לא דומה לדוד זיני). נדמה לי שהח"כים הערבים לא סופרים את מכונת הרעל. צריך לסגור איתם את קווי המתאר ולוודא שהם באמת לא יפילו את הממשלה. אחרי הקמתה, להרחיב אותה. מעמדת כוח. ולהתחיל לתקן את המדינה.

בואו נעשה סדר: אף אחד לא ניצח בבחירות האלה, אבל בנימין נתניהו הפסיד בהן. הוא היחיד שלא יכול להקים ממשלה. הציבור בישראל מחולק לארבעה שבטים: ימין ביביסטים עם 40 מנדטים, ימין־מרכז־שמאל ליברלי עם 48 מנדטים, חרדים (לא ציונים) עם 13 מנדטים וערבים עם 19 מנדטים. זו המפה המעודכנת. אנחנו השבט הגדול ביותר. כדי לקחת את השלטון אנחנו צריכים לצרף עוד שבט אחד. החרדים, הליכוד (בלי איתמר בן גביר) או הערבים (מבחוץ).

מי שקבע שממשלה בתמיכת הערבים מבחוץ זה פשע נגד האנושות, הציונות וההסתדרות, הוא מהנדס תודעה. באופציה הזו אין שום הסכם קואליציוני עם המפלגות הערביות. נאדה. הם גם לא מקבלים תפקידים בממשלה. הם בחוץ. אאוט. אז ממה מפחדים? שהממשלה תיפול? אדרבה, שתיפול. זה יתרון מבחינת גוש נתניהו. ממשלה לא יציבה, שבירה, תתכבדו ותפילו אותה. ממה עוד מפחדים? שהממשלה לא תצא למלחמה? אני קורא תיגר על הפחד הזה. כי אם יהיה צורך לצאת למלחמה, אני מקווה שהליכוד וספיחיו יצטרפו, או לפחות לא יפילו את הממשלה.

דוגמאות: הליכוד ערב מלחמת ששת הימים. גנץ ואיזנקוט למחרת 7 באוקטובר. מי שמתהדר בתואר "המחנה הלאומי" צריך לפעול למען המדינה. אלא שמכיוון שאנחנו מתעסקים עם מפלגה שנחטפה על ידי משפחה רקובה, כבר היו דברים מעולם: הליכוד שיתף פעולה עם המשותפת בהפלת תקנות יו"ש וחוק האזרחות בעבר. מדובר במעשים מתועבים, על גבול הבגידה. היה להם דחוף יותר להפיל ממשלה מאשר לפעול למען ביטחון המדינה. ובסוף הם הצליחו להפוך את זה על גוש השינוי.

תזכורת: ישר! של גדי איזנקוט עלתה על זה שנתניהו ובן גביר מתעתדים לקיים פגישה עם מפכ"ל המשטרה יומיים לפני הבחירות, כדי לדון בטוהר הבחירות. הם פנו מיד ליועמ"שית וליו"ר ועדת הבחירות נעם סולברג. היועמ"שית הצטרפה להתנגדות, ובצדק. לא זכורה פגישה דומה של גורם פוליטי אינטרסנטי מעוניין, ערב הבחירות, עם המשטרה, שאמורה להיות ממלכתית, בנושא טוהר הבחירות.

אלא שבינתיים מישהו שלח את עו"ד אילן בומבך, שאין משימה הקטנה על מידותיו, להודיע חגיגית שלא מדובר בפגישה, אלא בשיחת טלפון. העובדה הזו ריצתה את סולברג, שאישר את השיחה, בתנאי שלא תעסוק בבחירות. נחשו איך זה נגמר? הייתה פגישה. לא שיחה. בומבך התנצל. טעיתי. טועים. טעות. נתניהו ובן גביר ישבו עם המפכ"ל האומלל, רב־ניצב דני לוי, יומיים לפני הבחירות. מה נאמר שם?

עד שבן גביר ישחרר את ההקלטה (סאטירה), אפשר רק לנחש. אגב, המפכ"ל לוי עשה מעשה חכם: הוא הגיע לפגישה עם עוד שלושה קצינים. על פי עדות אחת לפחות, נאמר בה משהו כמו "תהיו ערניים, המפלגות הערביות ינסו לזייף את תוצאות הבחירות". לא צריך יותר מזה. באותם ימים עסקו כבר נתניהו ואנשיו בהכנת התשתית למבצע ההשפעה. יום אחד קודם פרסמה דפנה ליאל שהליכוד מתכוון לטעון שהמפלגות הערביות זייפו או גנבו את הבחירות. הכתובת הזו הייתה מרוחה על הקלפיות באותיות זמן רב.

הפגישה הזו דישנה את הקרקע לקראת הזריעה והקציר: שיחת הטלפון מלשכת נתניהו ללשכת המפכ"ל; המידע המודיעיני שנמסר מפיו של "מקור", שהוא בעצם עוד ביביסט עם שק מלא שרצים ופתקי הצבעה מזויפים הנגרר מאחוריו; המשטרה, שפועלת כמשוטה במקרה הטוב ועושה את כל השגיאות במקרה הפחות טוב; דובר המשטרה, שגם הוא, ניחשתם נכון, פעיל ליכוד לשעבר, שמוציא הודעה פומפוזית ורעשנית בניגוד לכל הנהלים והזהירות המתבקשת ביום הבחירות; וכו' וכו'.

וזה עוד החלק הקל, כי החלק הקשה שייך לשירות הביטחון הכללי, שמתפקד כרגע כיחידה לאבטחת אישים ששם משפחתם נתניהו, בפיקודו של דוד זיני. כשחשבנו שזיני יבין את מצבו ויירגע, הגיע אתמול הזיג הנוסף, כשהוא מפרסם, באמצעות תדרוכים מפי "מקורביו", שהוא לא לגמרי מתיישר עם ההודעה המשותפת לו ולשופט סולברג שפורסמה יומיים קודם. בשל כבודו (האבוד) של זיני, לא נחזור כאן על הדברים.

נסתפק בזה: יכול להיות, מר זיני, שנכנס לישראל כסף קטארי. יכול להיות שאפשר יהיה לתייג אותו כ"השפעה זרה". ספוילר: זה קורה כל הזמן. קטאר בוחשת כאן בסכומי עתק כבר תקופה. בגלוי (האצטדיון בסחנין, למשל) ובסמוי. אני רומז לך כאן שכדאי שתבדוק בסביבת ראש הממשלה אם יש שם יועצים שנכשלו במבדקי הסיווג הביטחוני של השב"כ (יש עדיין ארגון כזה, אתה מוזמן לבדוק אותי) ולמרות זאת נשארו שם, בליבת הסוד, חשופים לקודש הקודשים ומשפיעים על הקברניט, בעודם מקבלים מאות אלפי שקלים כל חודש מקטאר. ולא, זה לא קרה בתקופת מבצע סיני או הסזון. זה קרה במלחמה הנוכחית. אז אני מציע שתתחיל שם.

אחרי שתמצה את זה ותתקדם, אני אגלה לך עוד משהו: גם אם תגלה שנכנסו לכאן סכומים שמקורם בקטאר כדי להשפיע על תוצאות הבחירות, תצטרך להוכיח שהם הגיעו למצביעים עצמם, ביד. ותצטרך להוכיח שהם גרמו לאותם מצביעים לצאת לקלפיות. ואז תצטרך להוכיח מה המצביעים האלה הצביעו. לא צריך להיות גאון גדול כדי להבין, כפי שפסק השופט סולברג, שמה שהמודיעין שלך הביא עד עכשיו לא יוכל להשפיע על תוצאות הבחירות.

מה גם, שערביי ישראל עדיין מיוצגים בכנסת ישראל פחות ממשקלם באוכלוסייה. זכותם לצאת ולהצביע, עם השפעה זרה או בלעדיה. זכותם לממש את הדמוקרטיה שבה אנו מתהדרים כל כך, בעיקר לנוכח פשיטת הרגל הפטאלית של המדינה, ובתוכה השב"כ, בהגנה על חייהם. זה לא שמישהו נכנס לקלפיות, אסף פתקי מחל והחליף אותם בפתקי רע"ם או המשותפת. ואתה יודע את זה. ולמרות הכל, למרות העובדה שביזית את עצמך ואת הארגון, למרות העובדה שפירקת את שאריות האמון של הציבור במערכות אכיפת החוק - אתה ממשיך לזגזג ולקשקש ולהתחפר בתוך הבוץ. חבל.

על רקע זה, אפשר רק להיתקף בחילה קשה כשרואים את התנפלות הג'יהאד על מתן כהנא, כי גם ח"כים ערבים תמכו במינויו. המתנפלים הם בדיוק אותם האנשים שעושים עסקאות פרלמנטריות עם ח"כים ערבים כבר שנות דור. כמעט כל ממשלות נתניהו מינו ח"כים ערבים (אחמד טיבי וכו') לתפקיד סגן יו"ר הכנסת. זה מחויב על פי חוק, בעיקר עכשיו, כשיש להם 19 ח"כים. הליכוד בחרה עם הח"כים הערבים מבקר מדינה, גייסה אותם למנוע את פיזור הכנסת, ניסתה לגייס אותם להחליף את שיטת המשטר לבחירה ישירה ערב הקמת ממשלת השינוי ב־2021 והצביעה יחד איתם ב־43% מכלל ההצבעות שהיו בכנסת ה־24.

כשאתה שואל את עצמך לאיזה שפל מדרגה עוד יכולה החבורה הזו לרדת, התשובה פשוטה: לכל שפל מדרגה שיש בנמצא, עד ליבת כדור הארץ. אני בספק אם יש במפלגה הזו עוד אנשים שהשם ז'בוטינסקי מתחבר אצלם למשהו שאינו רחוב. לכו לבדוק מה הייתה הגותו של מייסד הרביזיוניזם: "בן ערב, בן נצרת ובני". והוא גם כתב שבישראל צריך להיות ראש ממשלה יהודי וצריך שיהיה לידו סגן ערבי. ואחר כך הם יבואו בטענות כשהעולם יתחיל להשית עלינו סנקציות (כבר התחיל, בעצם). כן, כולם אנטישמים.

תגיות:
בנימין נתניהו
/
נפתלי בנט
/
ממשלת אחדות
/
רע"ם