בשדרות השאנז אליזה נשמעה השבוע הלמות פטישים, גם בשעות של גשם קל. פועלים חרוצים, רבים מהם מוסלמים, בנו בקתות קטנות מעץ, שישמשו בעוד כמה ימים את מוכרי הסחורות והמזונות של שוק הכריסמס הצבעוני, התיירותי, שימתין למבקרים. בינתיים, התיירים הולכים מסביב, על שביל העפר, כולל השלוליות הקטנות. מביטים אל הקונסטרוקציה המתגבהת במהירות. תוהים בסקרנות – לפחות אחד מהם – עד מתי עוד יהיה בפריז שוק כריסמס. ובמילים פשוטות ובוטות יותר: מה צריך להיות שיעור הנוצרים במדינה – צרפת או כל מדינה אחרת – כדי שימשיך להתקיים בה שוק כריסמס.
הצרפתים כבר ביטלו פעם את כריסמס, בתקופת המהפכה. מי שמאזין לסדרת ההסכתים "The Rest is History", היה יכול להתרשם מהביטול הזה במסגרת סדרה מרתקת על תקופת הטרור בצרפת. כריסמס של 1793 היה היום שבו מקסימיליאן רובספייר החל לשטוח את הטענה שהובילה בסופו של דבר את ז׳ורז׳ דנטון לגיליוטינה. כלומר, יום עבודה בפרלמנט.
כמובן שצרפת, גם לנוכח ההפגנות של השבועות האחרונים (כולל בשבת שעברה), עוד רחוקה מאוד מתקופת המהפכה. ובכל זאת מדובר במדינה שעוברת שינוי גדול. שינוי דמוגרפי שמתבטא, ועוד יתבטא, בשינוי תרבותי. בשנת 2020, הנוצרים היו כמחצית מאוכלוסיית צרפת. כמובן, צאצאי נוצרים היו רבים הרבה יותר, אבל מי שעודם מזדהים כנוצרים (רובם קתולים) היו כמחצית. רוב המחצית השנייה מגדירים עצמם ״חסרי דת״, אבל יש גם מוסלמים לא מעטים. קצת פחות מאחד מכל עשרה.
הנה אימון של חוש הפרופורציה. לפי התחזית החדשה של מכון המחקר פיו, העוסקת במצבן העתידי של דתות העולם, ב־50 השנים שבין 2020 ל־2070 יתווספו לעם היהודי 3 מיליון איש. מ־14.8 מיליון ל־17.8 מיליון. הנה מה שיקרה למוסלמים: מספרם יגדל באותן שנים מ־2 מיליארד ל־3.6 מיליארד. חלקו את התוספת המספרית של המוסלמים ב־50, ותקבלו בערך 32 מיליון בשנה. ואם תמשיכו לחשב, תגלו שאת מה שהיהודים יוסיפו ביובל שנים שלם, המוסלמים מוסיפים בחמישה שבועות.
מה עושים עם חשבון כזה? אפשר להיבהל. זה לא יועיל לאף אחד בשום דרך. היהודים היום הם 0.19% מאוכלוסיית העולם, וב־2070 יהיו 0.17%. מי שמסוגל להתרגש מההבדל, שיתרגש. אנחנו נצמח ב־20%, העולם ב־29%. במילים אחרות, בעניין גודלנו היחסי לא יקרה כלום. חצי סיכה על מפת העולם.
כאמור, בעשורים הבאים יגדל מאוד חלקם של המוסלמים בכל העולם. כך יהיה גם בצרפת. יגדל מעט חלקם של חסרי הדת, ויקטן מאוד חלקם של הנוצרים. כל זה, אם יימשכו המגמות הדמוגרפיות הנוכחיות. ולא – המוסלמים לא יהיו רוב בצרפת. גם לא קרוב לזה. לא במאה הזאת. לא אם תימשך המגמה בקצב הנוכחי. חסרי הדת יהיו הרוב, והשאלה ביחס למוסלמים היא, בין השאר, האם ייצמדו לדתם או שמא גם הם, במורד המאה ה־21, יצטרפו לצרפתים האחרים ויאבדו את דתם. הלוח המפורט של פיו מאפשר לעקוב אחר המספרים החזויים לצרפת עשור אחר עשור: 2030 – 41% נוצרים, 11% מוסלמים. 2040 – 36% נוצרים, 14% מוסלמים. 2050 – 31% נוצרים, 16% מוסלמים. זו השנה שבה הרוב, 51%, יהיו חסרי הדת.
נתמקד מסיבות מובנות בגידול המהיר במספרם של המוסלמים. זה גידול שאינו מבשר טובות ליהודים המעטים במדינה. מעטים היום, ויהיו מעטים עוד יותר בעתיד. על פי הספירה של פיו, היום מדובר בערך בארבעה מתוך 1,000. פחות מאחוז מכלל הצרפתים, וכאמור בירידה. בתוך כמה עשורים יישארו מהם אולי מחצית, אולי פחות, גם אם לא תהיה קטסטרופה שתגרום לרבים מהם לעזוב למקומות אחרים. שיעור הלידות והמיתות, הגיל הממוצע של היהודים, מבשר על ירידה גדולה במספרם גם אם צרפת תהיה ידידותית. ב־2070 הם יהיו 0.3% מהאוכלוסייה.
ולמה שתהיה ידידותית? מדינות שבהן שיעור המוסלמים עולה הן מדינות פחות ידידותיות ליהודים. ישראל היא כמובן תירוץ או סיבה למצב הזה (רק 15% מהישראלים סבורים שצרפת היא מדינה ידידותית לישראל). בערך רבע מהצרפתים סבורים שראוי להטיח ביקורת חריפה נגד יהודים בצרפת אם הם תומכים בישראל. אגב, זו עמדה שלא לגמרי פשוט להתנגד לה. אם הצרפתים סבורים שישראל היא מדינה שפועלת בדרך פגומה, ואם הם מזהים שיהודי צרפת ממשיכים להזדהות עם המדינה שפועלת בדרך פגומה, יש היגיון בטענתם שהיהודים ראויים לביקורת.
לא ברור? נסו את הדוגמה הבאה: נניח שבצרפת מתגורר אזרח ממוצא רוסי שתומך בפעולות התוקפניות של רוסיה נגד אוקראינה – האם לגיטימי שסביבתו הצרפתית תבקר את עמדתו, אפילו בחריפות? נדמה שהתשובה ברורה. כך שלמעשה, את הדיון על שאלת הביקורת התוקפנית נגד היהודים צריך להתחיל בשאלה המקדמית: האם ישראל אכן פועלת בדרך שתמיכה בה שוללת את הלגיטימיות של התומכים בה. באופן טבעי, אנחנו הישראלים סבורים שלא זה המצב. אנחנו משוכנעים שאנחנו פועלים כראוי, וגם צודקים לגמרי. מצד שני, רוב העולם חולק עלינו. כך שהבעיה היא כרגע שלנו.
אהשינוי הגדול שמחכה ליהודי העולם לא יהיה דמוגרפי, הוא יהיה גיאוגרפי. היום חיים בישראל 46% מיהודי העולם. ב־2070, לפי התחזית, יחיו בה 62%. שיעורם של יהודי ארה"ב מכלל יהודי העולם יירד מ־39% ל־26%, ויהיה מספרית 1.2 מיליון פחות. באירופה תהיה ירידה של 29%. בצרפת, מ־460 אלף ל־180 אלף. הגיל החציוני של יהודי אירופה הוא 53. זו הקבוצה הדתית המבוגרת ביותר ביבשת (המוסלמים שם בני 34). קהילה שהגיל החציוני שלה 53 לא צריכה אנטישמיות כדי להתכווץ. מספיק לה לוח שנה.
בהערה חשובה להבנת ההקשר של המחקר הספציפי הזה. היא חשובה כדי שמי שמכירים מספרים אחרים לא יתבלבלו: המחקר הזה מנטר את היהודים באמצעות השאלה שמזהה גם את מאמיני הדתות האחרות. כלומר, זה מחקר שמתייחס ליהודים כבני אדם ששייכים לקבוצה דתית. זה אומר שיהודים שמשיבים על שאלת הדת (״מה הדת שלך?״) ב״יהודי/ה״ נספרים במחקר כיהודים. לעומת זאת, יהודים שאומרים ״אין לי דת״, ומשיבים שהם יהודים רק לשאלה אחרת, לא נספרים במחקר כיהודים. בעיקר בארה״ב, יש לא מעט יהודים מהסוג השני, ולכן במחקר הזה מספר יהודי ארה״ב הנספרים נמוך מהמספר המוכר של היהודים בארה״ב (שבספירה המרחיבה יותר דומה למספר היהודים בישראל).
לשינוי הגיאוגרפי אין קשר לעלייה. אם תבוא עלייה פתאומית של מאות אלפים או מיליונים, התחזית הזאת לא כוללת אותה, ולא יכולה לכלול אותה. זה יהיה אירוע מפתיע, שיהיו לו סיבות שכרגע אי אפשר לחזות. מה שאפשר לחזות, שמסתמך על מאזן ההגירה הנוכחי, מלמד שהשפעתה של העלייה על ישראל בעשורים הבאים תהיה זניחה, בעיקר כאשר בוחנים את המאזן כולו – הנכנסים פחות היוצאים. ב־50 שנה, המאזן הזה יוסיף לישראל כ־110 אלף יהודים. זה הכל. טיפה בים לעומת הריבוי הטבעי, לידות פחות פטירות, שיוסיף 4.2 מיליון. עוד הערה מתודולוגית מתחייבת: מכון פיו מודד הגירה קצת אחרת מהלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, אז על ה־110 אלף אפשר להתווכח. על היחס אין טעם להתווכח. העם היהודי לא עובר לישראל. הוא נולד בישראל ומזדקן במקומות אחרים.
סקר חדש של AJC צרפת גילה השבוע שחלק ניכר מהיהודים ״שוקלים לעזוב״ את המדינה אם בבחירות לנשיאות, בעוד כמה חודשים, ינצח מועמד השמאל הרדיקלי ז׳אן לוק מלנשון. הוא גילה גם שחלק לא מבוטל שוקלים לעזוב אם בבחירות לנשיאות תנצח מועמדת הימין הרדיקלי מארין לה פן. מכיוון שאלה שני המועמדים המובילים על פי כמעט כל סקר (לה פן עם בערך 35%, מלנשון עם קרוב ל־20%, כך שאלה המועמדים העיקריים לעלות לסיבוב שני אחרי שהאחרים ינשרו), המשמעות ברורה: בעקבות הבחירות לנשיאות, רבים מהיהודים יעמדו מול השאלה עד כמה התכוונו ברצינות כאשר אמרו לפני הבחירות שאם יקרה כך וכך יעזבו את ארצם.
מותר לנחש, גם על סמך כמה שיחות שהספקתי לקיים השבוע: רובם לא מתכוונים לגמרי ברצינות. כלומר, ניצחון של מלנשון לא יוביל שבעה מכל עשרה יהודים לעזיבה מהירה ליעד אחר (69%), ואפילו לא את הארבעה מכל עשרה (40%) שאומרים שיעזבו ״בוודאות״. ניצחון של לה פן לא יוביל לעזיבה של שלושה מכל עשרה יהודים (31%) ששוקלים לעשות זאת.
כמו אצלנו בישראל, כך גם בצרפת, יש הבדל בין תחושת המצוקה והצהרת הכוונות של ערב הבחירות, לבין הביצוע לאחריהן. ליהודים במצוקה של ישראל קשה למצוא יעד אטרקטיבי לעזיבה (צרפת לא נראית כמו אפשרות מזמינה). ליהודים במצוקה של צרפת קשה למצוא יעד אטרקטיבי לעזיבה (אם לא הבחנתם בזה, גם ישראל היא לא בדיוק אפשרות מזמינה). ובכל זאת אין להתעלם מהעובדה ש־64% מיהודי צרפת אומרים כעת שהם שוקלים לעזוב את צרפת. זו עלייה של 12% בתוך שנתיים. ייתכן שבסוף הכוונה תתורגם גם למהלך מעשי של חלק מהיהודים.
הדוח המלא של פיו – שהפרק על העם היהודי תופס בו רק מקום קטן (שגם הוא גדול יחסית לגודלו של העם היהודי) – מספר את המגמה הבאה. בעולם של 2070 גדל הציבור שהוא צעיר, מוליד, לא עוזב. למוסלמית יש בממוצע 3.1 ילדים, הגיל החציוני של מוסלמי הוא 24, ו־99% ממי שגדלו מוסלמים נשארים מוסלמים. לכן, בסביבות 2035 יהיו יותר מוסלמים מנוצרים בעולם. הבודהיסטים יירדו מ־324 מיליון ל־250 מיליון. חסרי הדת, שכל כך הרבה בני אדם מצטרפים אליהם, יירדו מ־24% מהעולם ל־17%. למה? כי למי שאין דת יש 1.3 ילדים. החילוניות אולי מנצחת בוויכוח, אבל מפסידה בחדר הלידה. בינתיים.
הפריון של יהודייה הוא 2.3 ילדים, בדיוק הממוצע העולמי. אלא שזה ממוצע שלא מתאר אף אחת. בישראל: 3 ילדים, גיל חציוני 31, וכמעט כל מי שגדל יהודי נשאר יהודי. בארה"ב: 1.5 ילדים, גיל חציוני (בצפון אמריקה) 44, ורק שלושה מכל ארבעה נשארים. במונחים של הדוח הזה, היהודי הישראלי הוא כמו המוסלמי, והיהודי האמריקאי הוא כמו הבודהיסט. מה שקורה בעולם בין דתות, קורה אצלנו בתוך המשפחה.
נוסיף קומה: גם שלושה ילדים לאישה בישראל הם ממוצע שמסתיר מציאות מרובדת. הדוח של פיו מזכיר זאת בהערת שוליים, אבל ישראלים מכירים את המציאות היטב: הפריון היהודי הגבוה ביותר הוא של החרדים, והמחקר שפיו מצטט נוקב במספר של 6.5 ילדים לאישה. כלומר, מרכז הכובד של העם היהודי זז לישראל, ומרכז הכובד של הגידול בישראל הוא החברה החרדית. על זה כתבתי ספר שלם ("בעניין החרדים..."), ולא אחזור כאן על מה שיש בו, אף שלנוכח המו"מ הנמרץ לכניסת החרדים לקואליציה בהחלט ראוי להיזכר גם בזה. רק אומר את המתבקש: מי ששמח לקרוא שב־2070 יהיו בישראל 11 מיליון יהודים, צריך לשאול גם מי מהם יעבוד, ומי מהם ישרת. התחזית על "עם ישראל" היא גם תחזית על איזו ישראל.
עד שיהודי צרפת יעזבו, אם יעזבו, הם משמשים קורבן מזדמן להתנכלויות. לפי הסקר של AJC, שמונה מכל עשרה מיהודי צרפת מצהירים שהיו קורבן למעשה אנטישמי מתישהו. רובם ספגו עלבונות (60%), מיעוט לא מבוטל איומים (35%). רוב גדול אומרים שצרפת לא בטוחה ליהודים (66%). מה שמוביל רבים מהם לאמירות על עזיבה אפשרית, אבל עוד לפניה, להצנעת סממנים שעלולים להוביל לעלבונות או איומים (או מימוש של איומים).
כמחצית מהיהודים בצרפת אומרים שוויתרו על ענידת סממנים דתיים (48%). קרוב לשליש הסירו את המזוזה. וכמובן, מעשה כזה הוא דבר מאוד לא נוח. ומצד שני, לא בטוח שהוא נוח פחות מהגירה למדינה זרה. התפקיד של ישראל הוא לאפשר הגירה קצת נוחה יותר. זה לא פשוט כמו שזה נשמע.
מה משתנה כשעם של תפוצות נעשה עם של מדינה? הנה סיפור שהזכרתי בספר ״היהודים: 7 שאלות נפוצות״: בשנת 922 חגגו יהודי ארץ ישראל את פסח ביום ראשון, ויהודי בבל ביום שלישי. אהרן בן מאיר מטבריה חישב לוח אחד, רב סעדיה גאון מבבל חישב לוח אחר. לכאורה זה היה ויכוח על אסטרונומיה. למעשה זה היה ויכוח על השאלה מי קובע. בבל ניצחה, כי לארץ ישראל הייתה הקדושה, אבל בבבל היו רוב המרכזים היהודיים החשובים. אלף ומאה שנים אחר כך, לישראל יהיו גם הקדושה וגם המרכזים היהודיים. ישראל תהיה המרכז. נגזרת מזה אחריות, וגם זהירות.
ישראל כמרכז, גם דמוגרפי, היא אתגר לביטחון היהודים משתי סיבות. האחת מוכרת. הפיזור הגיאוגרפי היה פוליסת ביטוח של עם חלש: מרכז אחד חרב, אחר ממשיך. מצב שבו 62% מהעם היהודי נמצא כולו במדינה קטנה אחת זה הימור מסוג שהיהודים לא ניסו כבר הרבה מאוד זמן. וכמו שאנחנו יודעים, השכונה לא מי יודע מה: לפי פיו, מספר המוסלמים במזרח התיכון ובצפון אפריקה יגדל מ־414 מיליון ל־752 מיליון. היהודים יהיו 1.4% מתושבי האזור.
השבוע השתמשנו בנתונים ומידע מאתר המדד, בדוח מכון PEW על דתות העולם ב־2070, בסקר של AJC בצרפת על עמדות כלל הצרפתים והיהודים בצרפת, בסקר JPPI, בספרים ״בעניין החרדים״ ו״היהודים: 7 שאלות נפוצות״, בפודקאסט "The Rest is History", במעקב של Politico אחר סקרי הבחירות בצרפת, בדיווחי "Le Monde".