חמש שנים לאורי: "לא ידעתי שאפשר לצאת מחדר לידה רגועה"

חמש שנים אחרי לידתה של אורי שלי, אני חוזרת לרגעי הצירים, לחוויית הלידה השנייה ולתחושת הניצחון שליוותה אותי. בין הזיכרונות להתרגשות מיום ההולדת, אני נזכרת בכל מה שבתי לימדה אותי על אימהות, אהבה והחיים

לירון מעוז צילום: דור מלכה
עקבו אחרינו
אמא ובת
אמא ובת | צילום: ingimage/ASAP
3
גלריה

"אני רוצה כבר ללדת, אני מתרגשת, לעילי הולכת להיות אחות קטנה", כך אמרתי לחסון לפני חמש שנים ויום. למעשה כבר בלילה הגענו לאיכילוב, כי היה נדמה לי שהצירים שלי מתחזקים, וניסיתי לתזמן אותם, אבל אני ומספרים זה חיבור פחות מוצלח. אל תנסו את זה בבית. אז כך יצא שביקרנו פעמיים תוך פחות מ-24 שעות בתל אביב, העיר האהובה עליי.

למחרת, בשבת, כבר התחילה לי ירידת מים, ובהמשך הלילה נזכרתי מה זה באמת כאב של צירים, אחרי שמונה וחצי שנים, כאילו זו פעם ראשונה, כשלא יכולתי לשכב במיטה, התהלכתי בטרום לידה כמו כדור פיזיובול עגול ומתנדנד, דיברתי עם כל העולם ואחותו ובשש בבוקר. כשהביאו לי את ארוחת הבוקר המפנקת למשעי, כבר רציתי שיחברו לי אפידורל מכל כיוון כולל מהמוח ומהעכוז. סבלתי אבל לא צעקתי, באופן שהפתיע גם אותי, רק התחננתי שיעלו אותי לחדר לידה ושהאירוע יתקדם.

לשמחתי עם האפידורל והיכולת המופלאה של החסון לנוח ( יום אחד מישהו יקבל נובל על מחקר של הקשר בין הכאב העצום של אישה בצירים לבן היכולת של הבעל לישון שנת עונג מדושנת, בשיא הנונשלנט, מול הפרצוף שלה, נדמה לי שגם היו שירי יוטיוב ברקע, אבל בשלב מסוים האפידורל הפסיק להשפיע עליי ורק רציתי עוד ועוד מהסם הקסום בלחיצה על כפתור.

אמא ובת, צילום אילוסטרציה
אמא ובת, צילום אילוסטרציה | צילום: istockphoto

יש לי זיכרון מתעתע כזה שנאמר לי בו שאני יכולה להוסיף לעצמי סימום חביב, אם רק אגע בכפתור האדום מסביב, אבל כנראה בשלב הזה הזיתי, כמו הזחל בעליזה בארץ הפלאות, כשהכוונה בעצם הייתה שזה כפתור מצוקה.

כך או כך, אורי שלנו נולדה, כנס חנוכה מופלא, ממש בסמוך לחג, וקיבלה את שמה כקשר לאור שבמועד וכקשר לחמותי האהובה שהייתה מכנה את החסון בשם חיבה, כששמה של אורי בתוכו.

המיילדת הצרפתיה האייקונית, במבטא המהמם והסקסי שלה, ככל פעם כשאמרה לי ללחוץ רק היה בא לתת ביס לאיזה קוראסון שלא נקרה בדרכי. כל החוויה בבית החולים ובבית היולדות הייתה שמיימית מבחינתי. הרגשתי שכה רגישים וקשובים אליי, ממש סלב סטייל ביונסה בבייבי ליס לייב.

עכשיו מתבקשת הקלישאה "לא ידעתי שייבנה לי עוד לב בגוף", ו"לא ידעתי שאפשר לאהוב ככה", ו"לא ידעתי שהנקה היא לא ממש מסובכת", הכל נכון, אבל בעיקר לא ידעתי מה זה לא להיות חרדה ומכווצת מדאגה אחרי לידה.

לא ידעתי שאפשר לצאת מחדר לידה רגועה, ולא ידעתי שאפשר להיות עטופה ונאהבת, גם כשאת מדממת מכל אזור בגוף, עם שיער סתור ולא ידעתי שאפשר אשכרה להרגיש יפה אחרי לידה.

הרגשתי מרחפת. הרגשתי שעשיתי את זה, עשינו את זה. הרגשתי ניצחון בכל כך הרבה מובנים פנימיים וחיצוניים וגם חשש קטן בצבץ. הבנתי שאני צריכה לשמור על זמן איכות עם עילי לבד, וזמן קצר אחרי גם הצלחנו לעשות זאת. הבנתי שהכל שונה, אבל הכל שלם.

אם ובת
אם ובת | צילום: אינג אימג'

אורי לימדה אותנו בשנים האלה מה זאת רגישות וחוכמה, מה זה הומור מתפרץ ובעיקר מה זה היכולת להרגיש ילדת סנדוויץ' בדיוק כמוני, אורי הראתה לי בשנים האלה, את עצמי בתחנות חיי השונות ולימדה את עצמה ואותנו איך מתמודדים עם קנאת אחרים ואיך מווסתים תחושות.

היא הראתה לי כמובן שיעור בפרופורציות ואמירת הכאן ועכשיו. היא בנתה אותי ובונה אותנו לעצור שניה ולנשום. היא מסבירה לנו מה זאת אותנטיות הארד קור.

עם הזמן הבנתי שהמשפט "אבל אני רוצה אותך", גם כשאני פיזית לידה, הוא מקום של התרפקות וגעגוע תמידיים ואהבת אם ובת ללא מילים.  מזל טוב אהבה שלנו. חמסה עלייך. כל שתבקשי - נממש ונתרגש.

תגיות:
לידה
/
אימהות
/
יום הולדת