פסגת שלוש המעצמות בשנזן: עיצוב הסדר העולמי החדש והשלכותיו על איראן והמזרח התיכון | ד"ר איתן לסרי

פסגת טראמפ, פוטין ושי הסתיימה ללא הסכמות מחייבות על איראן ואוקראינה • על רקע דחיית ההכרעה האמריקאית, גובר הצורך בהיערכות ביטחונית עצמאית בישראל ובהקמת ממשלת אחדות לנוכח השינויים בסדר העולמי

ד"ר איתן לסרי צילום: ללא קרדיט
עקבו אחרינו
ולדימר פוטין, שי ג'ינפינג, דונלד טראמפ
ולדימר פוטין, שי ג'ינפינג, דונלד טראמפ | צילום: רויטרס

עם זאת, הוא אינו מעיד על התקרבות אמיתית בין האינטרסים שלהן. כמו ביאלטה, גם כאן ניצבו על השולחן שאלות היסוד של מאזן הכוחות העולמי, אלא שהפעם כל מנהיג הגיע לשולחן עם משבר אסטרטגי משלו: איראן עבור טראמפ, אוקראינה עבור פוטין וטאיוואן עבור שי. השאלה המרכזית היא האם המפגש מבשר על תחילתה של הבנה חדשה, או שמא מדובר בניסיון לנהל יריבות עמוקה מבלי להידרדר לעימות ישיר.

הסדר העולמי החדש - בין ההגמוניה האמריקנית לרב־קוטביות, בלב התקופה עומד המאבק על השאלה מי יקבע את כללי המשחק הבינלאומיים. סין ורוסיה פועלות בעקביות לקדם סדר עולמי רב־קוטבי, כזה שבו ארצות הברית אינה המעצמה היחידה המכתיבה את המדיניות, המוסדות והנורמות הגלובליות. שי ופוטין שואפים לצמצם את ההגמוניה המערבית ולהרחיב את מרחב ההשפעה שלהן בזירות הכלכליות, הצבאיות והמדיניות. מנגד, טראמפ מבקש לנהל משא ומתן ישיר עם יריבים ומתחרים, לבצר את האינטרסים האמריקניים ולשמר את בכורתה של וושינגטון. התוצאה המסתמנת אינה ברית חדשה, אלא מציאות של תחרות מנוהלת הנשענת על הרתעה, עסקאות נקודתיות ודיפלומטיה אישית. הנשק הגרעיני - ניסיון למנוע מרוץ חימוש חדש, סוגיית צמצום הסיכונים הגרעיניים תפסה מקום מרכזי בדיונים.

טראמפ קרא לגבש מסגרת בקרת חימוש חדשה שתכלול גם את סין, ולא תסתפק במתווים המסורתיים שבין וושינגטון למוסקבה , קריאה מקבלת משנה תוקף לאחר פקיעת הסכם New START בין ארה"ב לרוסיה בפברואר 2026. בהצהרה המשותפת הסכימו המנהיגים לקיים דיאלוג לצמצום סיכונים ולמניעת הפצת נשק גרעיני. בפועל, בהיעדר מכסות מחייבות או מנגנוני פיקוח, מדובר בהבנה עקרונית בלבד שהדרך ממנה להסכם ממשי עוד ארוכה.

איראן ומצר הורמוז - האינטרס האמריקני והמבחן של טראמפ, עבור ישראל והמזרח התיכון, הסוגיה האיראנית היא בעלת ההשלכות המיידיות ביותר. מבחינת טראמפ, מניעת גרעין איראני והבטחת חופש השיט במצר הורמוז - עורק חיוני לאספקת הנפט העולמית, הם אינטרסים ביטחוניים וכלכליים עליונים. אולם חרף הצהרותיו הנחרצות כי ארה"ב לא תאפשר לאיראן להשיג נשק גרעיני, ההצהרה המשותפת לא כללה שום התחייבות סינית או רוסית להפעיל לחץ על טהרן. התפנית המשמעותית ביותר התרחשה מיד לאחר הפסגה: טראמפ הצהיר בראיונות לתקשורת כי אינו ממהר לחדש תקיפות משמעותיות באיראן, וכי ארה"ב תבחן את המצב מחדש רק לאחר 1 בינואר 2027, מתוך שאיפה להסכם ארוך טווח ולא לפתרון זמני.

עבור ישראל המשמעות כפולה ומורכבת: מחד, אין כרגע אינדיקציה פומבית לתקיפה אמריקנית קרובה; מאידך, טראמפ הוא טראמפ - וייתכן מאוד שפיזור מסרים סותרים נועד להרדים ולבלבל את ההנהגה בטהרן. כך או כך, ירושלים אינה יכולה להרשות לעצמה שאננות וחייבת לשמור על מוכנות מבצעית מלאה בכל רגע ורגע. אוקראינה - פוטין חוזר למרכז הבמה, מבחינת נשיא רוסיה, עצם הישיבה שווה־בין־שווים לצד נשיאי ארצות הברית וסין היא ניצחון מדיני ותדמיתי ראשון במעלה. מוסקבה ביקשה להוכיח לעולם כי אינה מבודדת וכי לא ניתן לעצב סדר בינלאומי תוך התעלמות מהאינטרסים שלה. אף שטראמפ שואף לסיים את המלחמה, הפערים העמוקים בנוגע לשטחי אוקראינה, ערובות הביטחון שלה ויחסיה עם נאט"ו נותרו ללא פתרון, והפסגה לא הניבה מתווה להפסקת אש.

כלכלה, אנרגיה וטכנולוגיה - המאבק האמיתי על ההובלה העולמית

מעבר למשברים הצבאיים, המערכה המכריעה על עיצוב המאה ה־21 מתנהלת בזירה הטכנולוגית והכלכלית: שבבים ובינה מלאכותית (AI): וושינגטון פועלת לבלום את הגישה הסינית לשבבים מתקדמים ולציוד ייצור מוליכים למחצה, בעוד בייג'ינג משקיעה משאבי עתק בעצמאות טכנולוגית. חיכוכים סביב חשדות לריגול והברחות טכנולוגיה - כפי שעלה בפרשות הקשורות לחברת אנבידיה - ממחישים את עוצמת המערכה. הקרב על טאיוואן: בזכות ענקית השבבים TSMC, טאיוואן היא נכס אסטרטגי קריטי לכלכלה הגלובלית. בעוד סין רואה באי חלק בלתי נפרד ממנה ונערכת לאפשרות של השתלטות עליו, ארה"ב פועלת לבלום מהלך צבאי שימוטט את שרשראות האספקה העולמיות. משאבי אנרגיה: ארה"ב מובילה ביצוא נפט וגז נוזלי (LNG), בעוד סין שולטת בייצור סוללות, רכב חשמלי ועיבוד מינרלים נדירים. הפסגה הדגישה אינטרס משותף ביציבות שוק הנפט, אך התחרות על משאבי העתיד באסיה, באפריקה ובמפרץ הפרסי נותרה בעינה.

האו"ם ובית הדין בהאג - המחלוקת על המערכת הבינלאומית, שלוש המעצמות הביעו תמיכה ברפורמה במוסדות האו"ם והסתייגו ממה שהגדירו כניצול לרעה של סמכויות בית הדין הפלילי הבינלאומי בהאג (ICC), תוך הדגשת חסינותם של מנהיגים מדינתיים. עבור ישראל - לנוכח ההליכים והצווים שהוצאו נגד ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר הביטחון לשעבר יואב גלנט - מדובר באיתות מדיני חיובי ומשמעותי מצד שלוש המעצמות, גם אם אין בו כדי לבטל משפטית את החלטות בית הדין. שלוש המעצמות - שלושה משברים, שלושה אינטרסים אסטרטגיים, הפסגה שיקפה משוואה גיאופוליטית של שלושה אינטרסי ליבה, ללא עסקת חליפין ביניהם: איראן (המבחן האמריקני): שמירה על הרתעה וחופש שיט בהורמוז מבלי להסתבך במלחמת התשה אזורית. אוקראינה (האינטרס הרוסי): קיבוע מעמד המעצמה של רוסיה והכרה בדרישותיה הביטחוניות במזרח אירופה. טאיוואן (הקו האדום הסיני): סוגיה של ריבונות וזהות לאומית ובלימת התערבות צבאית אמריקנית בחצר האחורית של סין.

מה המשמעות של הפסגה עבור ישראל? הרבה היסטוריה, מעט הסכמות מחייבות

פסגת שנזן מחייבת את ישראל למבט מפוכח, נטול אשליות ומחושב היטב. מצד אחד, ההסכמה העקרונית נגד גרעין איראני, התמיכה ביציבות האנרגטית והביקורת המשותפת של המעצמות על בית הדין בהאג משרתות אינטרסים ישראליים מובהקים ומייצרות מרחב תמרון מדיני. מצד שני, הסירוב הסיני והרוסי להפעיל לחץ ממשי על טהרן - יחד עם הצהרתו של טראמפ על דחיית ההכרעה לפחות עד תחילת 2027 - מוכיחים שישראל אינה יכולה להפקיד את ביטחונה בידי הבנות בינלאומיות או להמתין לפעולה חיצונית. יתרה מכך, התחרות הבין־מעצמתית על השפעה ותשתיות במזרח התיכון עלולה לשחוק את היתרון האיכותי של ישראל אם זו לא תדע לנהל מדיניות חוץ וביטחון מתואמת, יוזמת וארוכת טווח. כדי לצלוח את התקופה הקרובה, נדרשים מישראל שלושה עוגנים אסטרטגיים ברורים: איראן: שמירה על עצמאות מלאה בקבלת החלטות, על כושר הרתעה מוכח ועל מוכנות מבצעית מיידית מול האיום הגרעיני והאזורי - ללא תלות בלוחות הזמנים של וושינגטון. הזירה האזורית וטורקיה: הרחבת הראייה האסטרטגית מעבר למעגל הלחימה המיידי. תחרות המעצמות באזור, לצד התחזקותה של טורקיה כשחקנית אזורית דומיננטית ושאפתנית, מחייבת היערכות מדינית וביטחונית רב־זירתית. הברית עם ארצות הברית: העמקת התיאום האסטרטגי עם ממשל טראמפ כדי להבטיח שהאינטרסים החיוניים של ישראל - ובראשם מניעת התגרענות איראנית ושמירה על חופש הפעולה הצבאי - יישארו ליבת המדיניות האמריקנית במזרח התיכון.

בשורה התחתונה

פסגת שנזן סימנה ניהול מתחים בין שלוש מעצמות גרעיניות, לא הסדרה חדשה. עבור ישראל, המסר חד וברור: אסור לבלבל בין דיפלומטיה לביטחון. בעולם שבו כללי המשחק מעוצבים מחדש בחדרי המשא ומתן של המעצמות, העוצמה הצבאית העצמאית והברית האסטרטגית עם ארצות הברית נותרות ערובת הביטחון המרכזית. נוכח גודל השעה והאתגרים הניצבים לפתחנו, הגיע הזמן שקברניטי הפוליטיקה שלנו יסיימו את הליך "ספירת הקולות והמנדטים" ויקימו בהקדם ממשלת אחדות רחבה - או לכל הפחות ממשלת חירום לאומית - שתיערך כראוי להתפתחויות הדרמטיות הללו, כדי שלא נירדם בשמירה בימים רגישים אלו.

תגיות:
רוסיה
/
סין
/
דונלד טראמפ