מכה לאיראן: המעוז העיראקי שנלקח ממנה בלי שנורתה ירייה | עמית יגור

אחרי 12 שנות שליטה, כוחות הביטחון העיראקיים נכנסו למעוז של מיליציה פרו-איראנית ללא קרב. מאחורי המהלך עומדים לחץ אמריקאי, חשדות להברחות נפט ופשרה שעשויה להדהד גם בלבנון

עמית יגור צילום: פרטי
עקבו אחרינו
המיליציות הפרו איראניות בעיראק
המיליציות הפרו איראניות בעיראק | צילום: REUTERS/Essam al-Sudani
5
גלריה
ראש ממשלת עיראק עלי א-זיידי
ראש ממשלת עיראק עלי א-זיידי | צילום: רויטרס

ג'רף א-סח'ר איננה סתם נקודה על המפה. מדובר באזור אסטרטגי ורגיש במחוז באבל, כ-60 קילומטרים מדרום-מערב לבגדאד, על הציר המרכזי של עולי הרגל השיעים לכרבלא. במשך שנים היא תפקדה כמעוז מבצעי מבוצר של המיליציות הפרו-איראניות וכצומת שממנו קל לחלוש על המרחב שבין הבירה לבין מוקדי הכוח בדרום.

יתרה מכך: זהו מוקד כלכלי ולוגיסטי מהמעלה הראשונה. ויתור על השליטה בו פוגע בלב המנגנון שאפשר למיליציות להתקיים ולהתעצם - בראשו רשתות הסחיטה והברחות הנפט ששימנו את קופת הארגון ואת צינורות האספקה לכיוון גבול סוריה.

הדרמה האמיתית איננה רק בשטח או בכסף, אלא באופן שבו הדברים קרו. המהלך בג'רף א-סח'ר לא קרה בחלל ריק. הוא שיאו של קרב הורדת ידיים ממושך בין בגדאד, טהראן וושינגטון.

המשבר התפוצץ בעקבות חקירה פנימית של משרד הפנים העיראקי (שדלפה לתקשורת), שחשפה רשת הברחות נפט שיטתית שגזלה מאוצר המדינה מאות מיליוני דולרים לטובת קופת כתאא'ב חיזבאללה.

איסמעיל קאאני, מפקד כוח קודס
איסמעיל קאאני, מפקד כוח קודס | צילום: רויטרס

קאאני ניסה לבלום את המהלך, אך כשהבין שא-זיידי נחוש ונהנה מגיבוי אמריקאי מלא, עבר לניהול נזקים: הוא תיווך פשרה שתציל את כבוד המיליציה - נסיגה מסודרת ללא קרב והעברת האחריות למפקדה משותפת בראשות המשטרה הפדרלית (ולא רק הצבא).

מדוע זה קרה בסופו של דבר? שילוב של חולשה איראנית מצטברת בעקבות המלחמה האזורית, הבנה בטהראן שמלחמת אחים בעיראק תאבד לה את הנכס האסטרטגי החשוב ביותר שנותר לה, ולחץ כלכלי-פוליטי אמריקאי שהפך את המחיר של המשך ההתבצרות לגבוה מדי עבור ממשלת עיראק.

טראמפ וראש ממשלת עיראק החדשה א-זיידי
טראמפ וראש ממשלת עיראק החדשה א-זיידי | צילום: רויטרס

הניצחון האמריקאי והמסר ללבנון: ההשלכות האזוריות

קל מאוד לטעות בהערכת גודל האירוע ולראות בו מהלך מנהלי או הסדר מקומי נקודתי. אלא שכניסת הכוחות העיראקיים לג'רף א-סח'ר היא מגה-אירוע שמסמן את שיאו של קרב הורדות ידיים ארוך שנים בין ארה"ב ואיראן על עיראק.

זה מביא עימו שינוי פרדיגמה עמוק ושלוש תובנות מרכזיות לזירה כולה:

1. כוחה של ארה"ב - ניצחון ללא ירייה אחת: וושינגטון הוכיחה שכאשר היא מפעילה מנופים כלכליים, מדיניים ואיום מרומז מול הנהגה מקומית, היא מסוגלת לקלף נכסים איראניים גם בלי להנחית חייל אחד בשטח. הממשל האמריקאי הבין שהבטן הרכה של שלוחי איראן היא הכסף והלגיטימציה המדינתית - וברגע שסוגרים את הברז, האידיאולוגיה נאלצת להתקפל.

2. שבירת האתוס - המדינה מתחילה להרים ראש מול המדינה בתוך מדינה: במשך שנים הממשלה בבגדאד נאלצה לבלוע צפרדעים ולחיות בצל מיליציות חמושות וחזקות ממנה. המהלך משדר שהמאזן בין המוסדות המדינתיים לבין השחקנים התת-מדינתיים אינו חקוק בסלע, ושכאשר השליח האזורי החזק של איראן בעיראק מוותר על נכס אסטרטגי וכלכלי בלי קרב - הציר כולו נמצא במגננה.

3. האפקט הפסיכולוגי למרחב - המראה הלבנונית והמסר לכלל הזירה: בלבנון כבר מביטים מזרחה בדריכות. במשך שנים טענו בביירות שפירוק או דחיקת חיזבאללה יובילו בהכרח למלחמת אזרחים מדממת.

עיראק הראתה שאפשר לייצר נוסחה אחרת: לחץ חיצוני + גיבוי למוסדות המדינה + חשיפת השחיתות והכלכלה השחורה = נסיגה "בהסכמה" לטובת כוחות הביטחון הרשמיים.

מיליציית גדודי חיזבאללה בעיראק
מיליציית גדודי חיזבאללה בעיראק | צילום: רויטרס

בביירות כבר מתחילים לשאול: אם בגדאד הצליחה להכניס משטרה פדרלית למעוז השמור ביותר של איראן בעיראק, מדוע שצבא לבנון לא יעשה זאת בדרום המדינה ובמעברי הגבול?

במקביל, ייתכן שגם בתימן ובסוריה מתחילים להבין שאיראן נמצאת במוד של שימור עצמי ושהמטרייה שלה הצטמצמה. זה לא אומר שהמיליציות נעלמו או מסרו את נשקן - רחוק מכך, אבל תקרת הזכוכית של "המדינה בתוך מדינה" נסדקה לראשונה בקול רם.

בשורה התחתונה, הסיפור האמיתי של המזרח התיכון כרגע איננו רק מה שעולה לכותרות, אלא תהליכי העומק בשטח שנשמט מתחת לרגליו של מי שחשב שהשליטה האזורית שלו היא עובדה מוגמרת. עיראק סיפקה אתמול הצצה נדירה, ומי שיודע לקרוא את זה נכון מבין שהמשחק האזורי כנראה נמצא בשלב חדש.

המשך יבוא.

תגיות:
חיזבאללה
/
איראן
/
לבנון
/
תימן
/
עיראק
/
פלוגות אל קודס
/
ארה"ב
/
מיליציה