מסמר אחד, חלוד וקטן עלול להביא לחורבן של מדינת ישראל | יצחק בריק

בספרי ההיסטוריה של הדורות הבאים, אם בכלל יישאר מי שיכתוב אותם, תירשם השאלה הצורבת והמטלטלת מכול: הכיצד מסמר חלוד וקטן אחד הצליח להביא לכליה נוספת על עם ישראל, דווקא לאחר שכבר שב אל ביתו

יצחק בריק צילום: יוסי אלוני
עקבו אחרינו
יצחק בריק
יצחק בריק | צילום: יונתן זינדל, פלאש 90
2
גלריה

במשך אלפיים שנה תמימות נשאו היהודים את עיניהם אל ציון. בכל יום, בכל תפילה ובכל דור, בערה בהם תקווה וגעגוע אינסופי לחזור אל הבית. הם עברו פרעות איומות, עלילות דם, גירושים והשפלות מידי הגויים, שילמו מחירים כבדים מנשוא ואבדות קשות, אך לא נשברו ולא ויתרו. גם כאשר נאסר עליהם להתפלל בפומבי, המשיכו ללחוש את תפילת השיבה בסתר, נאחזים בחוט השני שחיבר אותם אל אדמתם ואל זהותם.

ואז, מיד לאחר השואה הנוראה שבה נטבחו שישה מיליון מבני עמנו, התרחש הנס ההיסטורי: מתוך האפר, הדם והכאב קמה לתחייה מדינת ישראל, כהתגשמות חלום של אלפיים שנות גלות.

מדינת ישראל נבנתה לתפארה ברוח חלוצית, בהקרבה עילאית ובחדוות יצירה אדירה. דורות של בונים וחולמים ייבשו ביצות, הפריחו שממה, הקימו יישובים וערים, ובנו צבא ומערכות שהפכו את המדינה הצעירה בתוך שנים ספורות למופת ולמקור השראה לעולם כולו. נדמה היה שהלקח ההיסטורי נלמד, ושלעולם לא נחזור על טעויות העבר.

אלא שכל זה התרחש עד שהגיע מסמר אחד, חלוד וקטן, ועצר את החגיגה.

בנימין נתניהו
בנימין נתניהו | צילום: חיים גולדברג, פלאש 90

מסמר אחד, חלוד ומתפורר, שנדמה היה בתחילה כשולי וחסר חשיבות, חדר אל תוך קורות הבית הלאומי והחל לכרסם בהן מבפנים. במקום לעקור אותו בזמן, מערכות השלטון וההנהגה התמכרו לשאננות, ליהירות ולפוליטיקה קטנה. החלודה התפשטה ממוסד למוסד, פוררה את האמון בין העם להנהגתו, החלישה את יסודות הביטחון והפכה את האחריות הלאומית למטבע עובר לסוחר.

היום אנו ניצבים שוב מול תהום פעורה. מדינת ישראל נמצאת במצב קשה ומסוכן, בדיוק כפי שהיה בימים שקדמו לחורבן הבית הראשון והשני. שנאת החינם שוב מרימה ראש ומאכלת כל חלקה טובה בין שבטי ישראל ומגזריו. במקום לכידות, ראייה אסטרטגית ארוכת טווח ושותפות גורל, שולטים הפילוג, ההסתה, ההתכחשות לעובדות ואובדן הדרך. מדינת ישראל נתונה בסכנת קיום ממשית ואיומה, וסכנה זו אינה נובעת רק מאויבינו המקיפים אותנו, היא מתעצמת דווקא בגלל שאנו מערערים במו ידינו את היסודות של עצמנו.

ההיסטוריה אינה סולחת למי שמסרב ללמוד ממנה, ואינה מעניקה הנחות לעם ששוכח מאין בא ולאן הוא הולך. אם חלילה תיכתב ההיסטוריה של קריסתה והיעלמותה של מדינת ישראל מהמפה, היא תיחקק באותיות קידוש לבנה, ואותן אותיות עצמן ייזכרו לדיראון עולם. ייכתב בהן כיצד מסמר אחד, חלוד וקטן, הוא שהוביל לחורבן הבית השלישי; כיצד הוא חולל את הבגידה הגדולה והחמורה ביותר בתולדות העם היהודי, בגידה באמון, בערבות ההדדית, בלוחמים ובדורות שלמים שחירפו נפשם כדי שהמדינה תקום ותתקיים.

ובספרי ההיסטוריה של הדורות הבאים, אם בכלל יישאר מי שיכתוב אותם, תירשם השאלה הצורבת והמטלטלת מכול: הכיצד מסמר חלוד וקטן אחד הצליח להביא לכליה נוספת על עם ישראל, דווקא לאחר שכבר שב אל ביתו.

תגיות:
מדינת ישראל
/
יצחק בריק