במוצ”ש האחרון הגיע קרנבל העימותים הדמוקרטי לאוניברסיטת דרייק בדה מוין איווה לחזרה גנרלית נוספת לקראת שנת הבחירות שתיפתח רשמית בינואר 2016. ככה זה כאשר ידיים רבות ואינטרסנטיות מדי – המועמדים עצמם נראו מותשים ובעיקר משועממים מהרפליקות שהם נאלצים לחלץ מעצמם בניסיון להוכיח כמה מחויבים ונאמנים הם לאמריקה – בוחשות בלו”ז ומכתיבות מסע כומתה מזורז לגזירת קופונים ואחוזי צפייה. לאחר חודשים ארוכים של עימותים מטעם המיליציות החמושות בטעם רע וניהול כושל של רשתות החדשות בכבלים, הגיעו שורדי המקצה הדמוקרטי לידיה הנאמנות של CBS, שניהלה את העימות בקורקטיות ובטעם טוב.
העימות אמור היה להתמקד בכלכלה, אבל למחרת הטבח בפריז אי אפשר היה לדלג על מציאות גלובלית רצחנית. לאחר דקת דומייה שהייתה בעצם שמונה שניות, כפוף לבהילות ולקילומטרז’ ולאחר ששלושת המועמדים הביעו סולידריות אינסטינקטיבית עם ידידתם הגדולה צרפת, זה היה שינוי מרענן – כמעט עד לחלוחית קלה בזווית העין – לשמוע את המועמדים תומכים במעורבות אמריקאית במאמץ עילאי לחיסול דאע”ש, אבל לא כטיפשים ההיסטוריים הקופצים בראש ומסתבכים ללא מוצא במלחמות ג’ונגל ומדבר, אלא כחלק מקואליציה אירופית־ערבית שאמריקה תומכת בה ללא חיילים עם מגפיהם בשדה הקרב.
לצד התחושה שסנדרס הנמרץ מתחיל לחזור על עצמו במהלך העימות ומחיאות הכפיים המוכיחות שקלינטון היא הפייבוריטית העכשווית, אומאלי צובר נוכחות מרשימה ומכובדת ומוצא את מקומו המוצדק על הבמה. בקצב הזה ובהתעקשותו ליצור הבדלה בין קלינטון ובינו, נדמה שהוא ממקם עצמו כמועמד לגיטימי לסגן נשיא.
התרעות פיקוד העורף