נגד: טעות קטסטרופלית ובכייה לדורות

אור־לי ברלב

קשה שלא להטות אוזן לפרזנטציה הרהוטה של ראש הממשלה בדברו על מתווה מונופול הגז. אבל בה בעת קשה שלא לתהות לנוכח הסתירות הפנימיות, ההתחמקות העקבית משאלות ולנוכח המילים, שאינן מגובות במציאות העובדתית.

מצד אחד, מדבר ראש הממשלה על חשיבות הביטחון האנרגטי, על הצורך באספקה יציבה וזמינה של אנרגיה לאזרחי ישראל ולכלכלה כולה. אולם באותה נשימה, הוא מדבר על יצוא אותו מקור אנרגיה נדיר, למדינות אחרות.

אי אפשר להחזיק את המקל משני קצותיו: אם אתה מייצא, אין לך ביטחון אנרגטי ואין לך עצמאות אנרגטית ואתה תלוי במדינות זרות. לעומת זאת, אם אתה משאיר את הגז אצלך בבית, יש לך זמינות באספקה של מקור אנרגיה זול ונקי, ומנוע שגשוג כלכלי לשנים ארוכות לילדים ולנכדים של כולנו. ביטחון אנרגטי ויצוא אלו שני הפכים.

ראש הממשלה מדבר על המצב האבסורדי שבו יש לנו צינור אחד, אסדה אחת ושדה מפותח אחד. צודק. זו באמת בעיה. אולם למרבה הצער, לא רק שהמתווה אינו פותר את הבעיה, אלא מקבע ואף מחריף אותה, משום שבפועל המתווה פוטר את החברות מהחובה (החוקית) לפתח את מאגר "לווייתן". וכל זאת תוך מתן חסינות, תקדימית בעולם, לחברות הגז משינויים ומאכיפת חוקים ל־10־15 שנים.

המדינה נמצאת בפני הכרעה היסטורית ודרמטית, וזה הרגע לעצור מה שמתברר כטעות קטסטרופלית וכבכייה לדורות. מצדדי המתווה שבים ואומרים שאין דרך אחרת: או שהמתווה יאומץ, או שיתרחש אסון. אבל יש דרכים אחרות: למדינה יש כבר כלים רבים להבטיח את פיתוח שדות הגז, וזאת בלי להקריב את העצמאות האנרגטית של ישראל. הממשלה יכולה למשל להעניק לחברות הגז ערבות מדינה. כך יוכלו היזמים לפתח את השדה ואילו המדינה תהנה מיציבות וביטחון באספקת הגז לטובת המשק, ובמחיר הוגן.

הכותבת היא ממובילי מאבק הגז

בעד: אסור לפספס את חלון ההזדמנויות

ח"כ דוד ביטן

מדינת ישראל עומדת בפני הכרעה כלכלית היסטורית. מאגרי הגז שהתגלו עתידים לספק את תצרוכת האנרגיה של ישראל ולהזרים לקופתה מיליארדי שקלים שיופנו לחינוך, לרווחה, לבריאות, לתשתיות ועוד.

איננו יכולים להרשות לעצמנו להשאיר את הגז באדמה וללכת לבוררות בינלאומית מול חברות הגז, מה שיוביל כמעט בוודאות להפסדים של מיליארדים שהמדינה תשלם עבור אובדן ההכנסות, וייצור עיכוב של שנים בהפקת הגז מהמאגרים – דבר שעשוי אף לייתר אותם.

לא לחינם תמכו רוב אנשי המקצוע באישור המתווה. שורת מומחים, כולל נגידת בנק ישראל, המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, ראש המל"ל, נציגי משרדי החוץ והכלכלה ופרופ' יוג'ין קנדל - כולם תמימי דעים כי על המתווה לצאת לדרך.

הרציונל מאחורי התמיכה משולש: הסיכונים הכלכליים באי אישור המתווה ואי היכולת לפתח את המאגרים בעקבות בוררות בינלאומית.
האפשרות לייצא את הגז ובכך להפוך אותו לנכס כלכלי ואסטרטגי.הצורך האסטרטגי והביטחוני לפתח את מאגר "לווייתן" וליצור מצב שלישראל תהיה יותר מאסדת גז אחת, לנוכח האיומים הניצבים בפנינו מארגוני טרור וממדינות עוינות סביבנו.

תמוהה בעיני התנהלותו של הממונה לשעבר על ההגבלים העסקיים, פרופ' דייויד גילה, ששינה את עמדתו והעמיד את המדינה במצב בלתי נסבל כאשר הוא בעצמו, למרות שיקולי התחרות, ניהל מו"מ מול חברות הגז והוציא צו מוסכם (שגם ממנו הוא חזר) שהיה רע יותר מהמתווה הקיים.

ישראל לא יכולה להרשות לעצמה לפסוח על חלון הזדמנויות, שייתכן שלא יהיה רלוונטי בעתיד בשל פיתוח אנרגיות חדשות. חייבים לפעול בנחישות ובמהירות.

מדינת ישראל הגדילה את התמלוגים העתידים להתקבל מהגז עד לגובה של 60%. מרבית הכסף ילך לקופת המדינה. פיתוח המאגרים יחל להזרים כסף רב וישפר את מעמדה הבינלאומי של ישראל. אנחנו חייבים זאת לעתידנו ולעתיד ילדינו. מתווה הגז חייב לצאת לפועל.

הכותב הוא חבר כנסת בסיעת הליכוד

מאבק הגז: בעד ונגד, האם מדובר בטעות קטסטרופלית או בחלון הזדמנויות

אור-לי ברלב, ממובילות המחאה נגד המתווה, מאמינה כי הסכנה היא בכייה לדורות. מנגד ח"כ דוד ביטן טוען כי אסור לפספס את ההזדמנות ההיסטורית