מומחי הגרעין האיראנים, כך מסר יו"ר הסוכנות האטומית, יוקיה אמאנו, שיתפו פעולה עם מומחי הסוכנות כמעט באופן מלא. הדוח מופץ עתה ל־167 מדינות החברות במועצת הסוכנות לאנרגיה אטומית, כדי לתת אור ירוק להמשך מימוש הדדי של ההסכם. זוהי עדות ראשונה וחשובה כי איראן מתכוונת לממש את ההסכם, וכי לפחות ל־15 השנים הקרובות פיתוח נשק גרעיני יימנע בזכות ההסכם. זהו הישג חשוב למדיניות החוץ והביטחון של הנשיא אובמה.
השאלה חייבת להישאל: מה היה קורה לו המפלגה הרפובליקנית וראש הממשלה בנימין נתניהו היו זוכים במאבקם לפסילת ההסכם? סביר להניח שהאיראנים היו מתקדמים לעבר פיתוח נשק גרעיני, ושהאופציה הצבאית של תקיפת איראן הייתה חוזרת לשולחן. המזרח התיכון היה מוצא עצמו אולי בתווך הנראה לעין בתוך מלחמה כוללת.
תפיסת "מלחמה תחילה" של הימין הרפובליקני האמריקאי והימין הליכודי הישראלי באה לידי ביטוי בהקשר של המלחמה האמריקאית בעיראק בין 2003־2011. המנהיגות האמריקאית (בראשות הנשיא ג'ורג' בוש), כמו גם נתניהו, הבטיחו כי המלחמה תהיה מכה ניצחת לטרור הערבי, ותביא לשלטון בבגדד משטר "פרו מערבי". כיום עיראק מפוררת, אל קאעידה הוליד את דאעש והטרור הבינלאומי גואה.
כישלון דוקטרינות בוש ונתניהו לא שכנעו את הימין האמריקאי והישראלי במשגה האסטרטגיה המדינית שלהם. זוהי קונספציה, גם בארצות הברית וגם בישראל, הטמונה עמוקות בתפיסת עולם שמרנית וימנית: העולם נחצה לטובים (אנחנו) ורעים (האחרים, בייחוד הערבים) ורק הפעלת כוח יכולה לשנות את התנהגות העולם הערבי. עוד בתפיסת העולם הזאת נמצא הצורך בשימוש בכוח, שמקדש את האמצעים, בין אם מדובר בהפצצות מסיביות או בכיבוש אוכלוסייה אזרחית. זוהי אידיאולוגיה הבנויה על גישה פטרונית וגזענית כלפי כל דבר שהוא שונה, וכלפי מיעוטים, הן באמריקה והן בישראל.
לא פלא שברק אובמה ובנימין נתניהו לא מצאו שפה משותפת; ולא פלא שישראל מבודדת בעולם.
לו נתניהו היה אמריקאי, לאור כישוריו הרטוריים הטובים, הוא היה מהבולטים בפוליטיקאים הרפובליקנים. כאן הוא דונלד טראמפ עני, אבל פוליטיקאי מצליח.
התרעות פיקוד העורף