הצוללת אח"י רהב

הצוללת החדשה שהתקבלה השבוע ברוב עם והדר בבסיס חיל הים בחיפה מעניקה לישראל ממד נוסף ביכולות האסטרטגיות, בכושר המודיעין וביכולת ה"מכה השנייה", המיוחסת לה בתקשורת הזרה. אח"י רהב, שנבנתה בסיוע נדיב מאוד של ממשלת גרמניה (סיוע שהפך כבר למסורת בת שני עשורים), מוסיפה ממד גם להרתעה בעידן של מזרח תיכון משתנה ושינויים דרמטיים באזור.

לנאומים התקיפים של ראש הממשלה נתניהו ואחרים בשעת קבלת הצוללת הקשיבו היטב לא רק באיראן, אלא גם בטורקיה, במצרים וברוסיה, שלה נוכחות בים התיכון, בנמל לטקיה שבסוריה. הנוכחות הרוסית הזאת עוד תלך ותתרחב עם ספינות צבאיות, ואולי בעתיד עם אסדות קידוח ואוניות שטח להובלת גז ממאגרים שיימצאו מול חופי סוריה ולבנון. לוולדימיר פוטין חוש ריח חזק לנפט ולגז, ואין ספק כי הגברת הנוכחות שלו באזור נועדה לא רק לשרת את האגו הרוסי ולנהל דיפלומטיה מול ארה"ב - אלא גם להביא לידי ביטוי שיקולים כלכליים גרידא.

ובינתיים, רוסיה מגבירה את המעורבות ומעניקה רוח גבית ישירה ועקיפה גם לאיראן, גם לבשאר אסד וגם לחיזבאללה, תוך שהיא שומרת במקביל על קשר ותיאום מבצעי מול צה"ל, בעיקר בתחום התנועה האווירית במרחבי סוריה ולבנון.

מאבק הדמים בסוריה ממשיך להוות נקז למלחמת הדת המודרנית ולקרב בין השיעים לסונים, ואפילו בין הסונים התופסים עצמם כנציגיו הישירים של מוחמד עלי אדמות, לבין סונים הנחשבים בעיניהם לנחותים יותר. השבוע הצליח מחבל סעודי, שפעל בקרב גורמי דאע"ש בסוריה, לעבור לטורקיה ולבצע פיגוע התאבדות במרכז איסטנבול, תוך שהוא הורג קבוצת תיירים מגרמניה. זוהי תקופה מטורפת במזרח התיכון, עם הקרנות אל ואירופה וממנה - שם מתחילים ללמוד לחיות בצל טרור.

מול כל אלה, הולכת ארה"ב ומאבדת ממעמדה באזור. לתוך הוואקום הזה נכנסים ועוד ייכנסו שחקנים חדשים. עד שהנשיא החדש ייכנס לבית הלבן ויגבש צוות ומדיניות - זה עלול להיות מאוחר, מסובך ובעיקר יקר. ואצלנו, בכל זאת אי של שפיות, יושבי הווילה שבתוך הג'ונגל מנסים לכלות את עצמם בדרכים אחרות, מתוחכמות יותר - אבל זה כבר סיפור אחר לגמרי.

התפטרות ראש חטיבת המחקר באמ"ן

התפטרותו המפתיעה והחריגה של ראש חטיבת המחקר באמ"ן, תא"ל אלי בן מאיר, היא סוג של "פיגוע" בלב המטכ"ל בקריה. בצבא לא מתפטרים כל כך מהר, לא בדרגות בכירות שכאלה ובטח לא מתפקיד בכיר שכזה. קשה לפטור את האירוע ב"אי הבנות" בין ראש החטיבה לבין ראש אמ"ן שמעליו; כאלה יש הרבה. אני מעריך שבישיבה הקרובה של ועדת החוץ והביטחון יישאל הרמטכ"ל בעניין, אלא אם כן יקדים וידווח על כך בפירוט בוועדת המשנה למודיעין ולשירותים חשאיים, שם המידע נשמר בפנים ולא יוצא. אני מכיר את תא"ל בן מאיר כקצין מודיעין ערכי ודעתן, שאומר מה שהוא חושב ולא את מה שאוהבים לשמוע בדרגים שמעליו, שלא מתפלפל בניסוחים ומקפיד על בהירות בהערכה. מנגד, הוא קצין לויאלי למפקדיו.

כניסתו לתפקיד הייתה בעייתית מלכתחילה. לאחר ששהה בוושינגטון כנציג המודיעין בארה"ב הוא התמנה לקצין מודיעין ראשי, תפקיד שאותו מילא כשנה, וגילה בו יכולות ניהול וחשיבה לקידום נושאים רבים. הרמטכ"ל הקודם בני גנץ וראש אמ"ן דאז אביב כוכבי, החליטו למנותו לראש המחקר למרות עמדתו של הרמטכ"ל המיועד גבי איזנקוט וראש אמ"ן המיועד הרצי הלוי. הם רצו את תא"ל רם יבנה, אך נאלצו להסתפק במינויו לראש החטיבה האסטרטגית באגף התכנון.

אינני יודע מהי סיבת ההתפטרות של רח"ט מחקר, אך ייתכן שחש כי נדחק ממעגל מקבלי ההחלטות וההשפעה, קם ועשה מעשה. בכל ארגון, כשיש ויכוח או עימות בין פקוד למפקדו, הזוטר הולך הביתה. במקרה של תא"ל, הרמטכ"ל ושר הביטחון צריכים לאשר את בקשת ההתפטרות, וכשעשו זאת (ולאחר שיתברר כי אין מדובר במחלוקת מקצועית של הערכת המודיעין) הם פעלו כשורה, אף שמדובר באירוע חריג מאוד.

ענף התודעה היהודית בצבא

זה שנים שענף "התודעה היהודית" ברבנות הראשית לצה"ל מעורר מחלוקת, ומהווה מקור למתחים בין הרבנות לחיל החינוך בסוגיה - מיהו המחנך? האם לענף הזה יש זכות קיום? העיסוק בעניין מכלה גם שעות רבות של הרמטכ"ל. הרבה תקלות גרם ענף זה ופעולותיו ופרסומיו, גם בעופרת יצוקה ובכלל. במרכזו התגבשה מעין "סיירת" בראשות ראש הענף הקודם, הרב סא"ל צדוק (דוקי) בן ארצי, שהסתובבה בשטח, "חיברה" את הלוחמים לרחל אמנו וכיו"ב.

השבוע החליט הרמטכ"ל להתחיל ולשים סוף לסאגה הזאת. הוא קיבל החלטה מפא"יניקית קלאסית, שמהווה הישג לרב הצבאי הראשי תא"ל רפי פרץ. הענף לא ייסגר וימשיך לפעול על פי קווי היסוד שייקבעו ובפיקוח ולא יועבר לחיל החינוך, ה"אויב המר" של הרבנות. הוא יחנה בחצרו של ראש אכ"א, שיהיה מופקד על הענף וינהל את פעילותו באמצעות ועדת היגוי. אני מניח שאם בראש הצבא היה עומד רמטכ"ל שזיקתו ליהדות ולמסורת הייתה רופפת יותר ובראש הרבנות היה עומד רב קיצוני יותר מהרב תא"ל פרץ, היה הענף נסגר כליל.

הרבנים שקראו השבוע לרב הראשי לצה"ל להתפטר עקב ההחלטה יעצו לו עצת אחיתופל. בצה"ל לא נערך דיון על אופיו של צה"ל כצבא יהודי הפועל בסטטוס קוו על פי קביעתו של דוד בן־גוריון - בכשרות, בשמירת השבת, בשירותי הדת ועוד. איזנקוט העביר בהחלטתו את הענף ל"מגרש חניה" אחר שיצמצם את החיכוך, ובתוך כך גזם את הענפים שיצאו מהצמרת אל הצדדים משמאל ומימין. בצה"ל לא יופיעו עוד גורמים שאינם בזרם המרכזי ובקונצנזוס הלאומי הרחב.

כמה זמן זה יחזיק מעמד? תלוי ביכולת העמידה של שר הביטחון מול ראשי הציונות הדתית והפוליטיקאים, שחשים לעתים שיש להם נחלות בתוך הצבא.

הנשק הלא חוקי במגזר הערבי

מחלון ביתנו בקיבוץ מופרת לא אחת השלווה העוטפת את עמק חפר ואזור מנשה. לא מדובר בקול התרנגולות ולא בשאון הטרקטורים, אלא בקולות ירי ממגוון כלי נשק בחאפלות ובחתונות בבאקה אל־גרביה ובג'ת. זה כבר חלק מהסאונד והוא לא מפריע כלל, אבל זה מזכיר לי את הצהרתו של נתניהו בנאומו בליל הרצח בדיזנגוף, על איסוף הנשק הלא חוקי במגזר הערבי. יותר משהוא רוצה את האיסוף הזה, רוצים אותו ראשי הציבור הערבי.

איך עושים זאת? לרוני אלשיך, ליורם כהן ולאלוהים הפתרונים.

השמנה בצבא

ענבל, הבת הצעירה שלנו, התגייסה השבוע לצה"ל. בבוקר יום שלישי לקחנו אותה ללשכת הגיוס בחיפה ומשם עברה לחיל האוויר. כל כך קטנה וכבר התגייסה. בדרך חזרה שמעתי ברדיו על מחקר שלפיו 70% מחיילי צה"ל משמינים במהלך השירות. המחקר, במסגרת שבוע המודעות למחלות הסוכרת - המפילה יותר חללים מאשר פיגועי טרור - לא הפתיע אותי. אני הרי חלק מהמחקר.

כמפקד גלי צה"ל וכדובר צה"ל אסרתי על הכנסת מאפים כגון בורקס ללשכה, אבל כשאתה סוגר את הדלת, זה בא מהחלון. זה חלק מהצבא. נכון שהדור הצעיר מודע הרבה יותר מאיתנו לסוגיית המזון הבריא והטרי, אבל הצבא צריך להתגייס: פחות סוכר, פחות שמן, פחות מיונז, פחות מאכלי בצק. בשעתו, קבע מפקד חיל האוויר כי בכל הדיונים בחיל יוגשו רצועות ירקות ופירות מיובשים. הצבא הכללי צריך לפתח נורמות דומות ולחנך גם בתחום הזה. ועוד לא דיברנו על השק"ם ועל חנויות המאפים.

ענבל בתי היקרה, תיזהרי. אויב שומן מימין ואויב כולסטרול משמאל. צאי לשלום ושובי בשלום, אהובה שלי.

avi@bnayahu.com

מסר מהמעמקים: אח"י רהב מעניקה ממד נחוץ של הרתעה ועומק אסטרטגי

על הסיבה להתפטרותו החריגה של ראש חטיבת המחקר באמ"ן, הסאגה של איזנקוט וענף "התודעה היהודית" ברבנות, ומיהו "האויב" מפניו הזהרתי את ביתי שהתגייסה לצבא