אחרי כל כך הרבה שנים בראשות הממשלה, חלק מהישראלים וחלק מכלי התקשורת מזהים את המדינה עם נתניהו. "מה היא טובתה של ישראל במערכת הבחירות בארצות הברית?", אני נשאלת על ידי שדרנים ומראיינים. ומשם, כאשר השיחה מתפתחת, עולה השאלה, מי מן המועמדים בארצות הברית יהיה הכי טוב לישראל, כלומר לבנימין נתניהו. האם דונלד טראמפ יסתדר איתו? האם נתניהו והילרי קלינטון יצליחו לגבור על משקעי העבר?

הטרנד הזה מטריד אותי. מתי היה אותו היום, שממנו והלאה, טובת ישראל הפכה לנוחות האישית של נתניהו בהתמודדות שלו מול מנהיגים זרים? אחרי נאומה האולטרה־ציוני של קלינטון באיפא״ק, היו מי ששאלו: "היא אולי אומרת את הדברים הנכונים, אבל היא וביל קלינטון סוחבים טינה ישנה נגד נתניהו. אולי היא לא כל כך טובה לישראל?".

כך אני מזהה גם בנוגע לשיח על המועמדות השנויה במחלוקת של טראמפ. בעוד המפלגה הרפובליקנית והימין השמרן האמריקאי שוברים את הראש כיצד להיפטר מהאיש נטול הערכים ובעוד המועמד הלא־רציונלי שולף ומגיב לאירועי היום באופן ילדותי ואגוצנטרי - הוא נתפס על ידי חלק מבני שיחי כ"טוב לישראל, כי הוא ממש ממש אוהב את ביבי". איך הגענו למצב הזה, שהדמוקרטיה הישראלית איבדה את הזהות הערכית שלה והפכה למזוהה עם אישיותו של אדם אחד, כריזמטי ככל שיהיה?

ההגות הפילוסופית המעמיקה – מה טוב עבור נתניהו – תפסה זה מכבר אחיזה רחבה בימין. שרי הממשלה של נתניהו, שחלקם לא מסכימים איתו רעיונית ולא מרוצים ממהלכיו, מקפידים לשמור על שקט אידיאולוגי. ויכוח על הדרך, מהסוג שלא נוח לנתניהו, נתפס גם על ידם כרע למדינה. השר ישראל כץ רוטן בשקט ולא מעז לאתגר. השר זאב אלקין לוחש את הביקורת שלו. השר יריב לוין לא מסכים עם התפיסות של נתניהו, אבל כיוון שגם הוא מבין שנתניהו זו המדינה, אין על מה להתווכח. שרי הבית היהודי, בנט ושקד, מרימים מפעם לפעם את הראש ונזהרים. למרות ההצעות המדיניות שלהם, הסותרות את מה שאומר נתניהו, הם לא מתיימרים לקיים את הרעיונות שלהם. אגב, לפני זמן מה שוחח שר האוצר משה כחלון עם עיתונאים והסביר את משנתו. בנושא התקציב הדו־שנתי (הצעה של נתניהו) הוא לא הולך להתעקש ובנושאים המדיניים הוא בכלל לא מתכוון להתערב.

ראשות הממשלה של נתניהו מתאפיינת בהיעדר אידיאולוגיה סדורה בקרב האנשים שמקיפים אותו. לנתניהו אין הצעות של ממש, וזה הדביק את כל מי שהולך עמו. ועוד: צעירים בני 18, בעלי זכות הצבעה בפעם הראשונה, לא יוכלו לזכור מה היא ישראל ללא נתניהו ומי הוא נתניהו בלי ישראל. הם היו בני 11 כשהיה פה ראש ממשלה אחר. מבחינתם נתניהו זו המדינה, וערכי המדינה הם המשך נתניהו מאוחדת, אלא מה.

הכותבת היא בלוגרית פוליטית, בעלת "הפלוג" - בלוג פוליטי

איך המשך "נתניהו מאוחדת" הפך מילה נרדפת ל"ערכי המדינה"?

אחרי שבע שנים רצופות בשלטון, הצליח בנימין נתניהו לשים את עצמו, תודעתית, בפרונט של ישראל. האם זה טוב לנו? נו, אתם יודעים את התשובה