איש התקשורת שרון גל פוטר מערוץ 10, ולא צריך להזכיר כאן למה. הוא נבחר לכנסת, כיהן כמה חודשים כחבר כנסת, ושיא הקריירה שלו כנבחר ציבור זה כמה אלפי אנשים אוחזים בדף נייר שעליו כתוב “גם אני בעד עונש מוות למחבלים". בין סטטוס בפייסבוק לראיונות בטלוויזיה נבחר הציבור המיתולוגי כיכב במדורי הרכילות עם כוכבניות ריאליטי. אחרי כמה חודשים האיש הזה, שציבור מסוים נתן בו אמון, פשוט קם והתפטר מהכנסת. לא התאים לו.
אלו ימים שבהם לא משנה מי ומה אתה. אתה יכול להיות שרלטן, טיפש או בור, הכל בסדר כל עוד אתה ימני. מספיק שאתה מניף דגל פטריוטיזם שכולו גיבוב של מילים וזה מספיק, זה מטהר כל שרץ. מותר לך להיות כל דבר, כל עוד אתה לא שמאלן. כשפרופ' זאב שטרנהל נבחר כחבר האקדמיה האמריקאית לאמנות ומדעים, אין בזה שום גאווה לאומית. כי פרופ' שטרנהל הוא כולה “שמאלן" ושום הישג שלו, אקדמי או מדעי, לא יכול לכפר על החטא הנורא שחטא. מה זה משנה מה הוא כתב, מה הוא חקר, הכל נמדד בקריטריון הכל כך חד־ממדי של שמאל או ימין. וברור שעדיף חלטוריסט שצורח “כל העם איתך" אל מול 2,000 איש מאשר פרופסור בעל שם עולמי שחושב שיש לעשות הפרדה בין מאבק בצבא לבין פגיעה באזרחים.
גם השמאל הישראלי לא חף מהכללות. אתרוגו של אולמרט, ההתייצבות האוטומטית לצד עזרא נאווי או התמיכה, בזמנו, בפואד בן אליעזר לתפקיד נשיא המדינה רק כי הוא “תומך בשלום" היו מביכות ומכעיסות באותה מידה. כי אי אפשר, כל הזמן, לשפוט אנשים בראייה כל כך חד־ממדית. אתה שמאלן או שאתה ימני, זהו, אוהב ערבים או שונא אותם.
זהו שיח רדוד ועלוב. הוא נותן לגיטימציה לכל איוולת ומוסר לקוי. בזכותו אנשים לא ראויים מקבלים מקום ראוי. הוא מוביל אותנו למקום שבו לא משנה מי אתה, אלא רק מה אתה.
עמדה פוליטית היא לא בקשת סליחה ביום כיפור והיא לא מנקה אותך מחטאים. היא לא נותנת לך לגיטימציה להיות שום דבר. אסור לטבול ושרץ בידך ואז להפוך עמדה פוליטית לגלגל הצלה. שום תמיכה, בשלום או בחייל, לא נותנת לגיטימציה לאידיוטיזם או חוסר יושר.
התרעות פיקוד העורף