שלושים תיבות דואר יש אצלנו בבניין, ולפני שבועיים כמעט מכולן בצבצו מעטפות עם פס כתום של העירייה. סיוט ושמו ארנונה. פעם, לפני המון שנים, בהרצאה על מבוא לפילוסופיה בודהיסטית באוניברסיטה, לימדו אותי שהדרך הטובה ביותר לשרוד ללא מתח פיננסי בחיים היא לקבל את כל החשבונות ומסי העירייה שמופיעים אחת לחודשיים בחיבוק ובאהבה. מאז חלפו שנים רבות ולצדן תהפוכות כלכליות אלה ואחרות בחיי, אך למרות הכל לא שכחתי מעולם את דבריו של המרצה עם השרוואל הירוק הפרום בצדדים, שאמר לי לחבק באהבה את החשבונות שלי. אחת לחודשיים אני פותחת את תיבת הדואר, מנשקת את החשבונות ואומרת תודה, ורק אחר כך מקללת את האמא שלהם.
אלא שבאותו יום, כשכל הבניין קיבל את מעטפות הארנונה, תיבת הדואר שלי הייתה היחידה שנותרה ריקה. לרגע קט שמחתי שהנה לפחות יצא משהו מקורס החובה המיותר הזה בלימודים לתואר והצלחתי לפרק את השיטה. האמת היא שכבר ראיתי בעיני רוחי את ההרצאות שאתן ברחבי הארץ תחת הכותרת: “כיצד תעלימו את החשבונות שלכם מהתיבה, על ידי שליחת אנרגיות של אהבה". טליה לוין, גורו פיננסי. הנה משהו שהמשפחה שלי הייתה יכולה להיות גאה בו.
הנון קונפורמיזם מתנגש עם הפחדים שלי גם בזוגיות. פגשתי לא מזמן מישהו ששיקף לי כמו מראה את הפחדים הגדולים ביותר שלי - את מה שמפחיד אותי יותר מכל במערכות יחסים, את הריזיקה שבלהתאהב, את הפחד מהקלישאה הזוגית שהיא בסופו של דבר “כמו של כולם", ושנינו לא רוצים ליפול לשם כמו כולם, בלקחת סיכון ולהיכנס לתוך קשר לא בטוח ומפחיד - אבל תכלס, גם הבטוח היום לא בטוח בכלל. בתקופה האחרונה אני חושבת על כך הרבה, אם אני מתחברת בעיקר לאנשים שהם המראה שלי, מה זה בעצם אומר. האם אני צריכה להמשיך הלאה ולתקן את המקום המפוחד בעצמי ולמצוא את ההפך ממני שיוציא אותי משם, או אם נתחבר יחד - נהפוך לשני מינוסים שהופכים לפלוס ש"יתקן" את הפחד של שנינו ונתגבר על הכל?
בינתיים פינקו אותי מהעירייה עם חשבונית מודפסת וחתימה בכתב יד, שהגיעה תוך פחות מיממה מאותה שיחת טלפון עם שליח מיוחד. בחיי שהתרגשתי כמעט כמו לפני 30 שנה, כשילד מהכיתה שלח לי מכתב אהבה ועליו טיפות בושם של אמא שלו. מסקנה: כשמישהו רוצה למצוא אותך, הוא יהפוך את העולם כדי שזה יקרה. אולי זה מסר גם לתחומים אחרים בחיים.
התרעות פיקוד העורף