חשיבה אסטרטגית הייתה תמיד עקב אכילס של ישראל. כמדינה קטנה נטולת שאיפות אזוריות, ישראל הצטיינה בחשיבה טקטית, ולאורך השנים צה"ל פעל לעתים בגאוניות בתחום הזה. הבעיה היא שהיום המשחק העיקרי באזור שלנו, שמאיים על עצם קיומנו, הוא אסטרטגי.
הבעיה היא שכל הפעילות הזו היא רק חלק ממשחק אזורי גדול הרבה יותר, שתכליתו היא שליטה הגמונית של איראן במזרח התיכון באמצעות שליטה בעיראק ובסוריה. לישראל אין מה לעשות בנוגע למשחק הזה, מלבד להבין אותו ואת השלכותיו עלינו.
עד שנת 2003 מנע סדאם חוסיין את ההתפשטות של איראן לכיוון מערב, ועד 2011 האמריקאים חסמו אותה. כעת רק דאע"ש מונע זאת. אך משום חולשתו האסטרטגית, הארגון לא מהווה מכשול להתפשטות האיראנית בטווח הארוך, אלא מאפשר אותה באופן עקיף. דאע"ש הרי כל כך מפלצתי, שעבור מדינות המערב העובדה שהוא מובס על ידי כוחות שנאמנותם נתונה לאיראן, נראית כמו תשלום שראוי לשלם כדי להביא למחיקת הנגע הזה מעל פני האדמה.
במקביל לשליטה האיראנית בלחימה נגד דאע"ש באנבר, הבהירה ג'ניפר דייאר, האיראנים גם מפתחים יכולת שליטה במרחב האווירי של עיראק. בראשית מאי דיווח העיתון "א־שרק אל־אווסט" כי משמרות המהפכה מקימים בסיס טילים בנפת סולימאנייה בכורדיסטן העיראקית. על פי הדיווח, האיראנים גם מחדשים מנהרות באזור הגבול בין איראן לעיראק, לצורך אחסון או העברת טילים בליסטיים שישמשו אותם אם יחליטו לנטרל את היכולות האוויריות של ארה"ב בעיראק.
כאשר מבינים את מרכזיותו של רודס בעיצוב מהלכיו של אובמה מול איראן, אנחנו מבינים כי יש היגיון בניהול הקלוקל והחסר כל היגיון מבצעי של הכוחות האמריקאיים המוצבים כיום בסוריה ובעיראק. התנהלות זו אינה אלא חלק ממשחק אסטרטגי אמריקאי גדול יותר. הנדבכים העיקריים שלו הושלמו: אלו היו היציאה האמריקאית מעיראק בשנת 2011 שאפשרה את השתלטות איראן על ממשלת עיראק, והסכם הגרעין עם איראן שדרכו ארה"ב אפשרה את עליית איראן כמעצמה אזורית.
בכל מקרה, הנשיא האמריקאי הבא לא יוכל לבטל ללא מלחמה את עליית איראן על חורבותיה של המערכת המדינתית של העולם הערבי. והדבר צריך להשפיע על החשיבה הישראלית בכל הקשור לחבילת הסיוע האמריקאי הנדונה בימים אלו.
התרעות פיקוד העורף