שרת המשפטים איילת שקד איננה דמות מפוענחת, היא הייתה ונותרה חידתית בעיני. יש משהו מתעתע במעברים החדים שהיא מבצעת, בין תמיכתה בחוקים ליברליים ודמוקרטיים לבין תמיכתה בחוקים אפלים ומפוקפקים, כאלה ששרי משפטים צריכים בדרך כלל להתרחק מהם מעבר למרחק נגיעה.
הואיל והגענו למצבים כה קיצוניים, הרעיון של השרה שקד הוא ראוי ונכון עם כל הקושי הכרוך בו. כשלעצמי אני מאמין שהסחבת הבלתי נסבלת בהליכי חקירה והעמדה לדין אינה באה מתוך זדון. אבל יש לי הרגשה, שקשה לי להוכיח אותה, שלפחות בחלק מהמקרים, בעיקר בקשר לאישי ציבור בולטים, היה נוח למשטרה ולפרקליטות להחזיק את החשודים מתנדנדים על חבל ולראות אותם מפרפרים בין תקווה לייאוש, ובעיקר לסרס אותם ממימוש סמכויותיהם ומהכרעותיהם, ולכן הם לא מיהרו לסיים את חקירתם ולקבל החלטות בענייניהם. בנסיבות אלה הצעת החוק החדשה תקצר את תקופת הטלטול של נושאי המשרות הציבוריות, לטובתם ולטובת כולנו.
הופעה של עורכי דין באמצעי התקשורת הפכה לחזון נפרץ ולא בכדי. ישנה תחושה, שניתנת להוכחה, שיש קשר ואפילו מובהק בין האווירה הציבורית לבין הכרעות דין, החל מבית משפט השלום וכלה בבית המשפט העליון, כפי שהעיד לאחרונה בהגינות רבה ואפילו באומץ השופט בדימוס עודד מודריק.
גם אם הוא חרג מהגבולות המקובלים, אני סבור שזו תהיה הגזמה מיותרת להעמיד אותו לדין משמעתי לאחר התנצלותו, ולכן הצעתי לחברַי בוועדת האתיקה של לשכת עורכי הדין: הסתפקו באמירה ערכית והימנעו מהגשת קובלנה משמעתית.
אם תהיה אווירת טרור בקרב עורכי הדין, שייבהלו וירגישו עצמם נרדפים, הם לא יוכלו לבצע את שליחותם בנאמנות ובהגינות כלפי לקוחותיהם. ואנה אנו באים?
התרעות פיקוד העורף