משחק מסוכן: התנהלות נתניהו מעמידה את אובמה על רגליו האחוריות

לא ברור מה מבקש נתניהו להשיג בסירובו לקדם את המשא ומתן עם הממשל. התנהלותו בפרשה זו העמידה אותו על מסלול התנגשות, לא רק עם הנשיא האמריקאי ברק אובמה אלא עם כל הצמרת הביטחונית של ישראל, שאליה הצטרף אתמול גם שר הביטחון אביגדור ליברמן. הם אינם אומרים זאת במפורש, ודאי שלא בפומבי, אך בחדרי חדרים הם תמהים על התנהגותו.

הסכם הסיוע בין שתי המדינות יפוג בסוף השנה. על פיו, ישראל קיבלה בעשור האחרון כ־31 מיליארד דולר. נוסף לכך קיבלה ישראל בשנים האחרונות סיוע נוסף שהסתכם בעוד כ־3 מיליארד דולר להשקעות בתוכניות המחקר והפיתוח של מערכות ההגנה מפני טילים של כיפת ברזל, שרביט קסמים וחץ. בקיצור, ממשל אובמה היה לנדיב ביותר מכל הממשלים האמריקאיים בסיועו לביטחון ישראל ולהגנתה.

אחר כך התעשת ראש הממשלה והיה מוכן לדון על חבילת סיוע צבאי חדשה, אך דרש סכומים מופרזים. ממשל אובמה סירב לדרישה, אך עדיין היה מוכן להגדיל את הסיוע מ־3.1 ל־3.5 מיליארד דולר בשנה (לעשר שנים). נתניהו עשה עצמו נעלב וסירב להצעה. אחר כך, כשהתעשת שוב, הוא דרש שהתוספת שמיועדת להמשך הפיתוח של מערכות ההגנה האווירית של ישראל תעוגן בהסכם. הפעם הגיע תורו של הממשל להיעלב או לנקום והוא סירב שהתוספת תעוגן בהסכם.

נתניהו ויד ימינו, שגריר ישראל בוושינגטון רון דרומר, נכנסו לפעולה. הם גייסו את איפא”ק, השדולה הפרו־ישראלית בוושינגטון, שהצליחה לשכנע חברי קונגרס לרעיון, שיוזמים מהלך לעיגון התוספת בכל הקשור לתוכניות ההגנה בפני טילים בחקיקה. אך הממשל התייצב על רגליו האחוריות ומסר בתגובה שהוא מתנגד לעיגון תוספת בתקציב בהסכם הסיוע הבסיסי.

ראש הממשלה משחק באש ובעיקר בעיסוי עצמי של האגו שלו, וכל זאת על חשבון האינטרסים של מדינת ישראל. ממשלו הנדיב של אובמה מוכן להגדיל את הסיוע, וזאת אף ששבע מרורים מנתניהו בכל הקשור למאבקו בהסכם הגרעין עם איראן. ועדיין נתניהו, שמייצג מדינה שהיא בבחינת קבצן שאינו אמור לדחות תרומות, מתנהג כאילו היה בעל המאה.

ובינתיים הזמן חולף והוא אינו משחק לטובת ישראל. הממשל הבא לא יהיה נדיב יותר. אם ייבחר דונלד טראמפ לנשיא ארה”ב, הוא עלול לקצץ בסיוע החוץ. אם תיבחר הילרי קלינטון, היא תעניק לישראל את מה שהציע אובמה. יותר מזה ישראל לא תקבל.