גילוי נאות: יש לי בת חיילת. אבל מתוך העמדה הסובייקטיבית, ודווקא מתוך היכרות עם הכללים הנוקשים והמסרים שמחלחלים לצבא כולו דרך חיל החינוך, שם הבת שלי משרתת, אני יכולה לומר בלב שלם שהכללים הם בסדר גמור, אז רצוי שתפסיקו כבר לשגע את החיילים.
הקרקס המתחזה ל"דיון ציבורי" בנושא חיילי צה"ל הוא לא רק מיותר, אלא גם הרסני. דווקא בלעדיו הערכים הבסיסיים שצה"ל מושתת עליהם הם הרבה יותר ברורים. מתי לירות, מתי לעצור, איך לנהוג בפצועים ובשבויים. ברור שיש חריגים, אבל חריגים יש בכל ארגון. הם נשפטים, נחקרים, נענשים, וכן - לפעמים יש טיוחים. זה מרתיח ומקומם וזה לא צריך להיות כך, אבל לפעמים קורה שפושעים מצליחים להתחמק ממערכת החוק גם מחוץ לצבא. אלה החיים.
בין פעילי "בצלם" ההיסטריים שעל פי סולם הערכים שלהם חיילי צה"ל הם פושעים עד שיוכח אחרת, ואילו חמאסניקים הם לא פעילי טרור אלא "חמושים", לבין הטוקבקיסטים המופרעים שקוראים לשבור עצמות למפקדים "בוגדים", החיילים שלנו אבודים. הביקורת שמשתוללת מעל ראשיהם רק מערערת את היסודות המאוד ברורים. תכלס, הגענו למצב הזוי - בלעדיה צה"ל היה מתנהל טוב יותר. כנראה שברוח הזמן האמירה "תנו לצה"ל לנצח" צריכה להשתנות: תנו לצה"ל להתנהל, ותנו לחיילים לחיות.
אולי גם ההגדרה שלנו ל"דיון ציבורי" צריכה להשתנות. עצם קיומו של שיח אינו מעיד שעשינו משהו נכון. אי אפשר לסמן וי אחרי שהאספסוף המפולג צרח מכל כיוון עד שנגמר לו האוויר, כי כך לא מנהלים דיון. כך מפספסים את המטרה שלו. בלי יכולת לתקן אין טעם לדיון. באותו אופן, חשיבה ביקורתית שמטיפה רק ל"מה לא" ולא מתעסקת ב"מה כן" לא רק שאינה אינטליגנטית, היא ריקה וחסרת תכלית. זאת חוכמה קטנה מאוד למצוא פגמים בכל דבר, א"ב של כל ממורמר. חברה טובה יותר בונים על ביקורת קונסטרוקטיבית, שרואה את התמונה כולה, שמבינה שיש יותר משתי אלטרנטיבות ועוד כמה צבעים חוץ משחור ולבן.
ח״כ אלעזר שטרן (יש עתיד) אמר השבוע ש"השמאל השתלט פה על טוהר הנשק והימין על הלאומיות". ואכן טוהר הנשק ללא לאומיות הוא סתם מילים באוויר, ולאומיות ללא טוהר הנשק גוררת אלימות. צריך להשאיר את צה"ל מחוץ לוויכוח הפוליטי הפרוע, שאינו אלא גיבוב של תעמולה. צה"ל הוא גוף א־פוליטי וכך הוא צריך להישאר, מכיוון שבימים כאלה רק גוף א־פוליטי יכול להתמודד עם מורכבות ולשלב בין טוהר הנשק לבין לאומיות.
התרעות פיקוד העורף