"העולם כמרקחה". כך הכתיר פעם העיתון המנוח "דבר" את המצב הגלובלי בשנות ה־30, מזכיר פרשננו לתעתועי הריאליטי. והדבר המפחיד, המרתיע והמרתק ביותר בצֶפִי של המחר והמחרתיים זה שחלות עליו הקלישאות הסותרות: "הכל צפוי והרשות נתונה" ו"הלא צפוי הוא הדבר הצפוי ביותר". האם האיחוד האירופי יתפרק למדינותיו? האם בריטניה הגדולה תתפרק לאנגליה, סקוטלנד, ויילס וגיברלטר העצמאיות ואירלנד המאוחדת? האם הימין השמרני והלאומני יגביר כוחות בבריטניה, צרפת, גרמניה, אוסטריה וארצות אחרות? איך הדינמיקה הזאת תשפיע על בחירת טראמפ לנשיא ארצות הברית? וטראמפ כנשיא, האם מסוגל בכלל להתמודד בפשטנות חשיבתו עם משברים עולמיים? האם פוטין ואיראן יהיו המרוויחים היחידים מהתהפוכות העולמיות, או שיש מצב שהכל יפעל בסופו של דבר להרגעה, לאיזון, לתחרות ולשגשוג? ואיפה נעמוד אנחנו, עם הנתניהו (בהנחה שיישרד, מוחלש ושנוא יותר), עם הביטחון, הכלכלה והאחדות הלאומית? האם נתחזק מבריתות עם פוטין וארדואן (כשההסכם עם האחרון שוב מציב את נתניהו כפשלונר הסכמים כרוני, שמוותר, מתנצל, משלם, מאשר בדיעבד את האשמות חנין זועבי ומבייש אותנו, את לוחמי צה"ל ואת הורי הנעדרים בעזה - הכל כדי לזכות ברייטינג ובלקוחה גדולה למתווה הגז המופרך שלו)?

דגל בריטניה. האם צפוי פירוק של הממלכה? צילום: רויטרס

1949־1952. האשמה החוזרת לאורך 68 שנות המדינה ואינה מניחה: היעלמות ילדים שהועלו מתימן ומעליות אחרות. ההורים הביאו לבתי החולים תינוקות חיים וקיבלו הודעה לקונית שהילדים מתו. עולים תמימים מעולמות אחרים מול מנהל מתנשא ומזלזל, בירוקרטיה רשלנית של ראשית המדינה. ילדים, מאות ואולי אלפים, שנעלמו בלי הסבר מניח את הדעת, בלי רישום, בלי קבורה. אינסוף ועדות חקירה, כמעט אפס הוכחות בדוקות והרבה זעם ותסכול. אבל, שואלת כתבתנו לענייני אפליה מתקנת, איך שבכל השנים האלה לא שמענו כמעט את החטופים המאומצים, אם היו; קולות של "גיליתי שאני ילד מאומץ. היכן הורי הביולוגיים?" הייתכן שההורים המאמצים לא גילו לילדם בהתבגרותו שאֻמַּץ? האם לא הבחינו המאומצים בצבע עורם, בתווי פניהם, בסביבתם השונה? איך הסערה החוזרת, רוויית כאב והאשמות, לא זוכה לאישוש מפי המאומצים הרבים, אם היו, היום בגילי 65־68? אולי באמת נפטרו רוב התינוקות, שאחוז התמותה שלהם בארצות מוצאם היה גבוה מאוד? אולי כדאי לקבל החלטה מוסכמת שאין תשובה ברורה לשאלות ההיעלמות ואין את מי להאשים בזדון, 68 שנים אחרי?

ילדים תימנים במעברות ב-1950. צילום: ה' חיים פין

אתם לא מבינים נכונה את כוונותיו של יו"ר הקואליציה ח"כ דוד ביטן, שטען שיש משהו שהופך את מי שנכנס לתפקיד ראש השב”כ או המוסד לשמאלני? פרשננו לפיצוח ביטנים מציע שאולי ביטן התכוון שברגע שאנשי הביטחון ממונים לתפקידיהם הבכירים ומבינים את חשיבות תפקידיהם ועומק אחריותם וקוראים היטב את המציאות, בלי חזיונות עיוועים ורעיונות אחיתופל של הימין המשיחי ולא מושפעים מהפרשנויות הקלישאיות של ראש הממשלה, הם פשוט הופכים לשפויים ורציונליים יותר, כלומר ל"שמאלנים"? או שגם ראשי מערכות הביטחון מתמנים לתפקידיהם בדרך המופקרת שבה מגיע בקלות כל אוויל משריש, כלומניק ברברן וחסר אחריות, במפלגות מסוימות, לכנסת - וצ'יק־צק נהיה לבכיר מכובד, אורנחזן, נגיד, או יו"ר הקואליציה, שמתראיין ב"שבת תרבות" ומצהיר הצהרות מטומטמות? יש מצב?

ראש הממשלה בנימין נתניהו וראש המוסד מאיר דגן ז''ל. צילום: רויטרס

שאלות של החיים: מדוע עד כה לא שמענו כמעט על חטיפת ילדי תימן?

וגם: כיצד תשפיע עלינו הדרמה בבריטניה, ולמה התכוון חבר הכנסת ביטן בדבריו על המהפך של אנשי מוסד ושב"כ