שווה להציץ בשלוש הגרסאות של הדוח על פרשת בנגאזי שפורסמו השבוע. למי ששכח: ארבעה אמריקאים נרצחו בבנגאזי בספטמבר 2012, כולל השגריר. הממשל לא הבין בזמן את עוצמת האירועים, לא הגיב להם נכון, לא פירש אותם היטב כשהסתיימו. הילרי קלינטון, שהייתה שרת החוץ באותם ימים, נאלצה להסביר. בית הנבחרים החליט לחקור ופרסם מסמך שאורכו כ־800 עמודים. מחבריו רפובליקנים. הדמוקרטים פרסמו גרסה משלהם, רכה יותר. שני רפובליקנים פרסמו גרסה שלישית, חריפה יותר. העובדות אותן עובדות, הפרשנות שונה. יש מי שסבורים שהחומר מספיק כדי להטיל אשמה בממשל אובמה ובקלינטון – כבר הגענו לשלב שבו העניין הפוליטי בקלינטון גובר על העניין באובמה. יש מי שסבורים שאין בחומר שום דבר חדש. היו תקלות, אך לא כאלה החורגות משגרת התקלות הנסבלת לנוכח עולם מסוכן.
האם ההסכם עם טורקיה הוא מדינאות במיטבה? קשה להגן על טענה כזאת. האם מעורבות פעילה של השרים הייתה הופכת אותו למדינאות במיטבה? קשה להגן גם על טענה כזאת. אבל אפשר בהחלט להגן על הטענה שלמנהיג, גם אם שמו נתניהו, וגם אם חלק מהציבור אינו מסכים עם מדיניותו, או אינו סבור שהוא מנהל את ישראל בתבונה, נדרש מרחב פעולה ותמרון, שהניסיון לכרסם בו באמצעים מלאכותיים לא מביא תועלת. לקבינט יש גם היום כוח מספיק כדי לבלום את ראש הממשלה אם ירצה בזה. לכנסת יש כוח להדיח אותו אם תגיע למסקנה שאינו ממלא את תפקידו. לציבור יש אפשרות להחליף אותו ביום הבחירות. ברוב המקרים, עוד פקידים, יועצים, תקנות וחוקים לא יהפכו את נתניהו למנהיג טוב יותר. הם פשוט יכפו עליו בזבוז זמן מיותר שיושקע בבניית מעקפים למנגנונים האלה - כדי להגיע ליעד שאליו התכוון מלכתחילה.
התרעות פיקוד העורף