אפשר היה כמובן לחפש רב ראשי לצה״ל הסבור שהומוסקסואליות אינה מנוגדת לחוק התורה. אפשר היה לחפש רב ראשי לצה״ל המצדד בהתלהבות בגיוס בנות. אפשר היה לחפש רב ראשי שמעולם לא ניהל דיון תיאורטי על סוגיית אישה יפת תואר. אך זה עלול היה להיות חיפוש ארוך, ותוצאתו בעייתית: לצה״ל יהיה רב ראשי – אך לא יהיה לו רב ראשי המקרין סמכות תורנית.
הוא לא ינהג בחוכמה משום שניכור גורר ניכור – כלומר, צבא שיתנכר לעמדתם הרגשית והאידיאולוגית של חייליו ייענה בניכור מצד חייליו. הוא לא ינהג בחוכמה משום שמניעה גוררת עקיפה – כלומר, צבא שלא יספק את הרב הדרוש יגרום לחייליו לעשות להם רב אחר, חיצוני. רב צבאי ראשי, אם נבחר נכון, אינו בעיה, אלא פתרון לבעיה. הוא הדמות המאפשרת לצה״ל לנתב בחוכמה את הרגשות הדתיים בנפשם הסוערת של חיילים צעירים.
הוא צריך להיות רב שהחיילים המעוניינים בהשראה רבנית יכולים לשאת אליו עיניים ולקבל אותו כסמכות תורנית ורוחנית. הוא צריך להיות רב שהחיילים הללו מכבדים – לא מש״ק דת שהם מביטים בו בזלזול, בדרכם להתייעץ עם הרב האמיתי שלהם, שאיננו לובש מדים. הוא צריך להיות רב שהמפקדים מזהים בבהירות שיש לו גישה ממלכתית. הוא צריך להיות רב שצמרת צה״ל אינה חושדת בו שהוא מנסה לגנוב לה את החיילים ולכפות עליהם סמכות שאיננה סמכות המפקד. הוא צריך להיות רב שאומר כך: ״אין לאף אדם זכות ורשות לקחת החוק לידיים... צה”ל, משטרת ישראל ומשמר הגבול, השב”כ והמוסד, הם בלבד המופקדים על ביטחונה של מדינת ישראל...״.
התרעות פיקוד העורף