חסרת תקדים: לא חשוב מה קלינטון תעשה, היא כבר תירשם בספרי ההיסטוריה

למבקרים בווסטפילד, בקצה המערבי של מדינת ניו יורק, מומלץ לבקר את הפסל הצנוע שהוצב בעיירה לציון פגישתם של הנשיא אברהם לינקולן וגרייס בדל, תושבת המקום, בפברואר של שנת 1861. לינקולן, הנשיא החדש, עשה את דרכו מביתו במדינת אילינוי לטקס ההשבעה בוושינגטון. בדל הייתה בת קצת יותר מ־12, ילדה שרק ארבעה חודשים קודם לכן שלחה ללינקולן מכתב ושינתה את ההיסטוריה באמריקה. "הפנים שלך כל כך רזות", כתבה לו, "אם תגדל זקן תיראה הרבה יותר טוב".

לינקולן היה הנשיא הראשון עם זקן. הישג חשוב, אבל לא היחיד: הוא גם היה הנשיא הראשון בהיסטוריה האמריקאית שנרצח. אבל לא הראשון שמת בתפקיד. התקדים הזה רשום על שמו של ויליאם הארי האריסון. הוא התקרר בטקס ההשבעה שלו, ומת ביומו ה־32 בתפקיד. אנדרו ג׳קסון, הנשיא השביעי של אמריקה, היה הנשיא הראשון מהמערב. ג'קסון הגיע מטנסי, שבאותם ימים הייתה מדינה במערב. גם על שמו נרשמו לא מעט הישגים מלבד זה. ג'ון קנדי היה הנשיא הקתולי הראשון. זה היה תקדים חשוב, אבל קנדי עשה הרבה מעבר לקביעת התקדים הזה.

ממשיכים: ג'יימס ביוקנן, שכהונתו נחשבת אחת הגרועות אי פעם, היה הנשיא הרווק הראשון, וגם האחרון עד היום. היסטוריונים חלוקים בשאלה האם ביוקנן היה גם הנשיא ההומו הראשון. הוא התגורר במשך לא מעט שנים עם הסנאטור ויליאם רופוס קינג מאלבמה. במכתבים מהתקופה נמצאו התייחסויות הרומזות שטיב יחסיהם של השניים חרג מידידות. באחד מהם כינה פוליטיקאי דמוקרטי בכיר את קינג "אשתו" של ביוקנן. כך או כך, לאמריקה עוד לא היה נשיא הומו מוצהר. גם יומו של זה בטח יגיע.

תקדימים הם דבר חשוב. הם משנים תפיסות חברתיות ומספקים הישג מיידי ומובן לכל. ברק אובמה הוא הנשיא השחור הראשון של אמריקה. זה הישג חשוב שאין עליו ויכוח. על הישגים אחרים של אובמה אפשר להתווכח: האם חוק הבריאות שהעביר הוא הישג או תקלה; האם מדיניות החוץ שלו הצילה את אמריקה או הטביעה אותה; האם האופן שבו הוא מתייחס למשטרה באמריקה חיוני או קטלני? בהצבת תקדים מגזרי קל יותר לייצר הישג קל לעיכול, שאינו שנוי במחלוקת. קשה יותר לייצר הישג כזה בהתוויית מדיניות.

יש קסם בקביעת תקדימים, אך כרוך בו גם סיכון. הוא מסיט את הדיון הפוליטי משאלות של מדיניות ויכולת לשאלות של זהות וסמלים. באמריקה, כך קובעת החוקה, תפקידו של הנשיא הוא ביצועי. אבל למה שקובעת החוקה לא תמיד יש קשר למה שמרגישים האזרחים. אלה הולכים לקלפי כדי לבחור מנהיג, כדי לנקוט עמדה.

אך מכיוון שלא תמיד קל להם להבין את המורכבות של הפעלת הכוחות המזוינים או לקבוע עמדה מנומקת ביחס להסכמי סחר בינלאומיים, הבחירה בתקדים טבעית ופשוטה: בחרנו את השחור הראשון, עכשיו נבחר אישה ראשונה. אחר כך עוד יבואו היספני ראשון, יהודי ראשון, לסבית ראשונה, הודי ראשון, טרנסג׳נדר ראשון, רופא ראשון. כן, נשיא שהתחיל לימודי רפואה כבר היה לאמריקה, אבל אחד שגם סיים אותם עוד לא היה.