קצת עובדות - החוק שמחייב את ערוץ 2 וערוץ 10, כולל חברות החדשות שלהם, הוא חוק הרשות השנייה. סעיף 47 א' לחוק הזה קובע כי זכיין או חברת חדשות "יבטיח כי בשידור בענייני היום שלתוכנו יש משמעות ציבורית, יהיה ביטוי נאות לדעות שונות הרווחות בציבור". זה לא הכל - סעיף 64 לחוק קובע כי "חברת החדשות תקיים שידורי חדשות מדויקים, מהימנים ומאוזנים, ולא ישוקפו בהם עמדותיהם ודעותיהם הפרטיות של מנהלי החברה, עובדיה ובעלי מניותיה". הוראות דומות קיימות גם בחוק רשות השידור, שקובע בסעיף 4, למשל, כי "הרשות תבטיח כי בשידורים יינתן מקום לביטוי מתאים ומאוזן של השקפות ודעות שונות הרווחות בציבור ותשודר אינפורמציה מהימנה".
לכן, פשוט מכעיס להקשיב למי שמאשים את הממשלה הנוכחית בפאשיזם וסתימת פיות, ביחוד כשמדובר בעיתונאים. לא פחות מאכזב להקשיב לשיח הבורות והאומללות בממשלה. צודקת איילת שקד כשקראה לליכודניקים להפסיק לבכות ולהתחיל למשול. גם החוק הקיים, אפילו לגבי הערוצים המסחריים, נותן לממשלה כר נרחב להשגת איזון בשוק הדעות והרעיונות, מבלי לעשות שימוש באג'נדה האומללה של מירי רגב. נתניהו אמנם התהדר השבוע שהוא היחיד שיודע להתמודד עם התקשורת אבל האמת הפוכה. הממשלות שלו נמנעות מזה שנים מלאכוף את החוק ומנציחות את הדומיננטיות של השמאל בתקשורת.
בד בבד, צודק ראש הממשלה כשהוא חותר לתחרות בתקשורת ודוחף להנהיג רשיונות במקום זכיונות. אכן, פרט לערוץ ממלכתי־ציבורי אחד, מאוזן והוגן בפיקוח ממשלתי על פי חוק, יתר כלי התקשורת צריכים להוביל לאן שהם רוצים, כל עוד הם לא עוברים על החוק. הצרכנים יחליטו מי מהם ישרוד ומי ישגשג.
בשורה התחתונה, טוב שהתעוררה הסערה הנוכחית כיוון שההטיה התקשורתית במדינת ישראל אחראית לשורה של אסונות כמו "אוסלו" ו"ההתנתקות". מבלי לגרוע מהאשם של האחראים הישירים ־ לו התקשורת היתה שואלת את כל השאלות, מציגה את כל הנתונים, ולא מספקת רשת של הסתרה והשתקה, האירועים האלו ואחרים היו נמנעים. הכל לו היתה תקשורת הגונה, מגוונת ומאוזנת.
התרעות פיקוד העורף