צומת דרכים: הסיבה הנסתרת לפרישה של ראש אגף התנועה

מה הניע את החלטת הפרישה של קצין מצטיין ובולט, כזה הנחשב לקצין החזק בסגל הפיקוד הבכיר של המשטרה, שבשמו לא נקשר רבב (וגם כשהודבק לו רבב בפרשת רונאל פישר, בדיקה יסודית ניכתה אותו כליל)? אין לדעת וניתן רק לשער.

ברובד הגלוי וההצהרתי, נימק בארי את החלטתו בתחושת מיצוי, והרעיף שבחים על המפכ"ל רוני אלשיך, כדי להזים שמועות על מתיחות בין השניים שהובילה להחלטה המפתיעה. בארי גם סיכם את כהונתו כ"רוויית הישגים" והזכיר שיפרוש רק לאחר השלמת מהלך ארגון מחדש באגף התנועה, אותו יזם והוציא אל הפועל בשנתיים שבהן כיהן בתפקידו כראש האגף. אבל מתחת לכל רובד גלוי מסתתר רובד נסתר, שמי שמחפש את המפתח להבנת החלטת הפרישה של בארי, צריך לפנות אליו ולא אל ההודעות לעיתונות שניסחו דוברי המשטרה.

לאורך השנתיים שבהן כיהן בארי בתפקיד, הוא שב והתריע, ביקש וזעק נגד הקיצוצים החוזרים ונשנים בתקציבי אגף התנועה. חרף התנגדותו הברורה הוא נאלץ לראות את תקציב האגף מקוצץ שוב ושוב, בהיקף מצטבר של כ־70 אחוז בשבע שנים. סדר הכוחות של שוטרי האגף קוצץ בקרוב ל־40 אחוז ומספר הניידות קוצץ ב־63 אחוז.

רק 60 מצלמות אכיפה הותקנו בצמתים ובקטעי דרך מסוכנים ומרובי הנפגעים, מתוך 300 שכוללת התוכנית; בדיקות אלכוהול לנהגים מתקיימות בחסר גדול, בהיעדר ערכות נשיפה; וגם מערכת השפיטה כמעט שאינה מתפקדת, מכיוון שהעומס על בתי המשפט לתעבורה יוצר עיכובים של שנים רבות לכל עבירה.

גם כשתקציב המשטרה בכללותה גדל, היה האגף של בארי היחיד לספוג עוד קיצוץ, חרף אזהרותיו שכך לא ניתן להצליח במאבק בתאונות הדרכים. ואכן, מזה ארבע שנים רצופות שאנו נכשלים במאבק בקטל בדרכים.

דוח של המועצה האירופית לבטיחות בדרכים שפורסם לאחרונה, חשף כי בכל הקשור לאכיפת המשטרה בכבישים, ישראל נמצאת בתחתית הדירוג בהשוואה למדינות אירופה. פלא שבארי החליט לפרוש?

המשטרה היא ארגון מקצועי, שנשען על ניסיון ועל ידע נצברים. משטרת התנועה בולטת בתוך המשטרה בחשיבות הידע, הניסיון וההמשכיות, כתנאים הכרחיים להצלחה במשימה. למרות זאת, בכל שנתיים בממוצע מתחלף ראש אגף תנועה, מה שגורר קטיעה חדה של התוכניות הקיימות לטובת לו"ז פעולה של המפקד החדש.

זהו, לדעתי, הרובד הסמוי של פרישתו המפתיעה והמצערת של ניצב ירון בארי, קצין משטרה מצוין ומנוסה, שקיבל משימה אבל לא קיבל כלים לביצועה, עד שהבין שישועה לא תבוא, הרים ידיים והלך. ההפסד ניבט אלינו כמעט מדי בוקר מתוך מסגרות שחורות בעיתונים. וכולו שלנו.