אם תרצו, הרי הניגוד התהומי הזה בין המחווה כביכול לפליטים לבין האדישות מול מעשי הטבח הגורמים לכך שירבו פליטים משקפת נאמנה את עולמנו: נשף מסכות של צבועים בני צבועים.
ובמצעד המשלחות נפקד כמובן מקומה של מדינה שאינה קיימת, ואולי תהיה קיימת בעתיד. כוונתי למדינה כורדית. הכורדים הם המיעוט הלאומי הגדול ביותר (30-40 מיליון) שאין לו מדינה. הסכמי סייקס פיקו וכל ההסכמים הבינלאומיים שבאו אחריו הקימו מדינות לאום ערביות מלאכותיות, רק לא מדינה כורדית. להפך, הסכמים אלו פיצלו את הכורדים המרוכזים בחבל כורדיסטן וסביבתו בין סוריה (כ-2.5 מיליון כיום), עיראק (כ-5 מיליון כיום), טורקיה (17-25 מיליון כיום) ואיראן.
מפת המזרח התיכון משתנה מול העיניים שלנו, אך הקהילה הבינלאומית עודנה דבקה במפת סייקס פיקו. אבל בשנים האחרונות נוצרת מציאות חדשה עבור הכורדים, תחייה לאומית. בעיראק ישנה כבר למעשה מדינה כורדית דה פקטו, עם כוח צבאי וכלכלי, עם יחסים בינלאומיים; בסוריה קמה אוטונומיה כורדית תוך כדי לחימה, והיא משתרעת על פני חלק ניכר מהגבול הסורי-טורקי; בטורקיה, שהיא בעלת האינטרס הגדול ביותר נגד מדינה כורדית, מתהווה אוטונומיה כורדית תוך כדי מאבק צבאי ודמוקרטי עם אנקרה.
בתקופה הנוכחית הכוח הצבאי הכורדי הוא היעיל ביותר בסוריה ובעיראק והוא מסוגל להביס את דאעש. לכן ארצות הברית מסייעת לו בצורה מאסיבית בסוריה על מנת שיילחם בדאעש ויכבוש עבורה בדמו את רקה, בירת המדינה האסלאמית. הטרגדיה של הכורדים, לפחות בסוריה, היא שאיש במערב לא מציג בפניהם "אופק מדיני". למה? כי כאשר אינטרסים מדיניים מתנגשים בעקרון "זכות ההגדרה העצמית", העיקרון נזרק לפח האשפה ההיסטורי. אז תהיה לנו באולימפיאדת טוקיו 2020 משלחת כורדית?
התרעות פיקוד העורף