בשנים האחרונות הפך ט"ו באב לגרסה יהודית עכשווית ל-Valentine’s Day. אלא שעיון במקורות יגלה לנו כי אכן מדובר באהבה, אבל מסוג קצת אחר. ביהדות מצוין ט"ו בחודש אב כמועד של שמחה, אחדות ואהבת ישראל. ימים של אחדות אינם דבר מבוטל לעם קשה עורף שמצטיין באינספור סכסוכים, שכמה מהם גלשו גם לסכסוכי דמים או מלחמות אחים וגרמו לא פעם לחורבנות. חמישה מקרים משמעותיים התרחשו בט"ו באב והכתירו אותו כיום של שמחה וחיבור. שניים מהם רלוונטיים גם כיום ומבטאים את היחסים המורכבים בין השבטים שהגיעו לארץ.
הראשון הוא סוג של תקדים פמיניסטי תנ"כי: חמש בנות צלפחד דורשות ממשה לרשת את נחלת אביהן, אף שלא היו לו בנים ממשיכים. משה משתכנע, אלא שהנהגת בני שבט המנשה שאליו שייכות הבנות - אנשים טובים ובעלי מודעות גבוהה לערך הנדל"ן בארץ הקודש - מוטרדים ממצב שבו הבנות יבחרו להתחתן עם חתנים בני שבט אחר. או אז יעברו הנחלות לרשות אותו שבט וייגרעו ממאגר הנחלות השבטי שלהם. כדי שלא להפר את הסטטוס קוו, נקבע שבת אשר יורשת נחלה תתחתן רק עם חתן מבני שבטה. פתרון זה מוביל למצב של נישואים בתוך אותו שבט, גם במקרים אשר בהם לא היו מעורבות נחלות, מה שמעצים את הבידול בין השבטים. תקנה זו בוטלה ביום ט"ו באב עם התבססות השבטים בארץ.
הסיפור השני נוגע לאחת הפרשיות הביזאריות בתנ"ך שגרמה למלחמת אחים עקובה מדם, פרשת "פילגש בגבעה". בספר שופטים מתואר איש משבט לוי, שנקלע עם פילגשו לעיר "גבעה" השוכנת בטריטוריה של שבט בנימין. בשלב מסוים מקיפים אנשי השבט את הבית שבו התארח ומנסים לפגוע בו. המארח מתחנן שיניחו לו, אך ההמון בשלו. בלית ברירה מוצאת הפילגש החוצה, ובני העיר מכלים בה את זממם. האיש, מזועזע מאכזריותם של בני שבט בנימין, מחליט לעשות שיימינג לכל השבט. הוא מבתר את גופת הפילגש ל־12 נתחים ושולח אותם לכל חלקי הארץ. השמועה מתפשטת, זעם אוחז בעם, ולאחר שאנשי בנימין מסרבים להסגיר את האחראים למעשה, יוצא העם למלחמה בשבט בנימין, הגובה 50,000 הרוגים. לאחר הניצחון, וכדי שלא ייכחד שבט שלם מישראל, הוחלט לנצל את ט"ו באב, אשר בו מחוללות בנות העיר בכרמים, ולהתיר לבני בנימין לחטוף להם נשים מן המחוללות כדי להמשיך את הדור.
התרעות פיקוד העורף