בנסיעה הביתה אחרי הנחיתה אני מביט בכבישים, ברמזורים, בצמחייה המסודרת בצדי הדרכים, בשלטי החוצות שמציגים נשים חשופות כתפיים, במרכזי הקניות הנוצצים - ולא יכול שלא להתפעל. בבית אני נכנס לשירותים ונפעם ממדינת האסלה והחופש שאני חלק ממנה. האם לנתניהו יש חלק בזה? מן הסתם.
הבעיות בראשי מתחילות לצוץ אחרי שאני מוציא את הכלב לטיול ורואה את המבטים של הפועלים הפלסטינים שעובדים בבניין לידי שעובר שיפוץ תמ״א 38. כל בוקר הם באים לכאן באיזה ואן ישן שפולט אותם לעבודה בחום בלתי אפשרי. הם בטח מסתכלים סביב ורואים את רמת אביב המצוחצחת, את האנשים, כמוני, שיוצאים בשלווה לטיול עם הכלב ומשתעשעים בסמארטפון החדיש שלהם, ואת אלה שנכנסים למכוניות המבריקות שלהם - ומתפוצצים מזעם.
הייתי בגדה. ראיתי מאיפה הם באים. ראיתי את הבתים שלהם. זה לא נראה כמו רמת אביב. הבעיות שלי עם נתניהו מתחילות כאן. ברור שלכל זעם מבעבע כמו שלהם יש נקודת רתיחה. והזעם הזה שמתחמם כל הזמן, על פי המעשים בשטח, לא ממש מעניין את נתניהו. הוא לא עושה דבר כדי לצנן את הטמפרטורה. הוא לא מנסה למנוע את הפיצוץ.
במהלך השיטוטים שלי במזרח התיכון למדתי משיחות עם אנשים מכל מגזר ומכל מעמד - מהעניים ביותר ועד למנהיגים - שאף אחד באזור לא באמת סופר את ישראל כמדינה פרטית. מתייחסים אליה כאל סניף של ארצות הברית, ולכן הבהלה הגדולה ממנה (לא לשכוח שאמריקה כבר עשורים שלמים משתעשעת במזרח התיכון, כובשת ארצות כשהיא רוצה, מפילה ומרימה מנהיגים).
הסיבה המרכזית שבגללה נתניהו הוא אסון למדינת ישראל היא שהוא מוכן לסכן את היחסים שלנו עם ארצות הברית - הנכס החשוב והמשמעותי ביותר שיש לנו. אני לא צריך לחזור כאן על שלל הדרכים והאירועים במהלך הקדנציות של נתניהו שהוכיחו פעם אחר פעם שאין לו אלוהים פרט לשלדון אדלסון ולשרה (שכבר נשמעה אומרת למוניק בן מלך בשיחת טלפון ש״אם ביבי היה נולד באמריקה, הוא היה יכול להיות בקלות נשיא ארצות הברית. הרי בכל העולם מעריצים אותו״. נדמה שהמסר הזה, שארצות הברית קטנה על ביבי, הופנם בבית משפחת נתניהו היטב).
אם יש גורם מרכזי שעליו אני יכול להצביע כעל התבלין הדומיננטי של מה שהופך את המדינה שלנו לנס מזרח תיכוני ומקום לתפארת, זה היחסים עם ארצות הברית שמעניקים לנו רשת ביטחון. לכן צריך להתייחס למערכת היחסים עם אמריקה כאל דבר קדוש.
עלינו להסתכל על האחות הגדולה שלנו ולא לראות בה דבר מובן מאליו, כפי שהתקשורת מתייחסת ליופי של מדינת ישראל כדבר מובן מאליו ולכן לא נותנת לנתניהו יותר מדי קרדיט על כך. מגיע לנתניהו יותר קרדיט ממה שהוא מקבל, זה נכון, אבל הבעיה היא שהוא בדיוק מסוג האנשים שברגע שהם מקבלים את הקרדיט שמגיע להם, הורסים הכל.
נתניהו הוא גיבור טראגי שכאילו יצא ממחזה יווני. נראה שגורלו נקבע מראש והקטסטרופה היא בלתי נמנעת, והוא דוהר אליה במהירות ממוצעת של קדנציה כל שלוש שנים. אנחנו רק יכולים לקוות שבנפילתו הוא לא ייקח גם אותנו איתו.
התרעות פיקוד העורף